קול הרמז מועד· רבי משה זכות
עירובין · פרק ח משנה יא
וכן שתי וכו' - מקצתן וכו'. מדקתני מקצתן משמע שכל עליה היא דמות מרפסת שיש כמה בתים בכל אחת מהם. ובזה תבין מ"ש הטור סי' שע"ז, וגם השו"ע כתבו, דאפילו עירבה אחת מהן לעצמה ואחת לעצמה את שלא עשו עוקה אסורין, ועי' בב"ח שם:
מותרין וכו'. הא קמ"ל אפילו שלא עירבו, וכדכתב התי"ט למטה בשם התוס' (פט,א ד"ה לא):
תי"ט ד"ה וכן וכו'. לפי פי' הר"ר יונתן ניחא דנקט דיוטאות וניחא גירסת וכן, אבל לרש"י ולר"ב אמאי נקט דיוטאות ולא שני בתים שבחצר קטנה. וי"ל דאי נקט בתים הוה אמינא דדוקא התם חיישינן דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר, אבל בעליות דאיכא טרחא יתירה דהורדת הכלים למטה אימא לא ניחוש קמ"ל:
תקרה מעזיבה רבה וכו'. רכה תנינן בפ"ח דאהלות מ"ב, מעזיבה, קנים וטיט מועט:
ל"ג וכן וכו'. אין שם הכרח דלא גרסינן וכן, כי פי' דכמו שאמר לעיל דאיירי בחצר פחותה מארבע אמות, גם כן בכאן איירי הכי, וצריכא למתני וכן, (דבלאו הכי)[דאי לאו הכי] הוה אמינא דחצר דלעיל איירי דוקא בשאין שם אלא בית אחד, אבל אם יהיו שני בתים אימא דלא סגי בארבע אמות, ושאפילו בחצר שבע אמות ליצטרכו עוקה קמ"ל. וכן הרמב"ם גריס וכן בהדיא, וגם הרא"ש גריס ליה:
ד"ה ואת וכו' - וירדו לעוקת חבירו וכו'. וכמו כן יחוש על לכלוך החצר, שהרי בגמרא (פח,ב) מוקמינן לה בימות החמה, דבימות הגשמים לא בעי עוקה דמלוכלך הוא מן הגשמים, והלכך לא גזרינן דיזרוק מן הדיוטא להדיא אל החצר אלא יוציאם וכו':
ויש לומר וכו'. קשה דאמאי לא נגזור דלא ישפכם בדיוטא כי היכא דלא תתקלקל הדיוטא, וכדכתב בראש דבור זה. וי"ל כיון דטרחו לעשות עוקה לקיים דברי חכמים, עוקתם מזכרת אותם ולא יחושו על קלקול הדיוטא, מה שאין כן אותם שלא עשו עוקה כנז"ל. אי נמי י"ל דאותו שעשה העוקה כיון שיודע שלא יוכל לשפוך לתוכה אלא על ידי הדיוטא, יתן איזה ביב בדיוטא או יעשה בה חריץ לשפוך לתוכו שופכין שירדו לעוקה ולא תתקלקל הדיוטא:
על העוקה הסמוכה וכו'. סמוכה דוקא, כי השתא אין חשש עליהם שיורידו הכלים למטה לשפוך בעוקה, שהרי היא סמוכה אל תחת
הדיוטא, וכן פירש הרמב"ם וז"ל, כשעשה בעל הדיוטא האחת עוקה והיא חפורה בחצר לצד שלו: