אור ברסלב
קול הרמז מועד עירובין › פרק ח משנה י

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

עירובין · פרק ח משנה י

פרק ח משנה ח

אפילו גג. פי' והחריץ מהלך בכל הגג או בכל החצר, וכפי' רש"י (פח,ב ד"ה הא מני), אפילו ביב מאה אמה לא ישפוך לתוכו אלא על הגג או על החצר, ע"כ. וכן כתב עוד בפי' המשנה. והא דלא תנן אפילו ביב מאה אמה, משום דהוה אמינא שהוא ארוך מאה אמה ברשות הרבים:

על פי הביב. פי' לא מבעיא שנים על פי הביב אלא אפילו אחד באמצע הביב:

תי"ט ד"ה וחכמים אומרים וכו' - והרואה אומר וכו'. קשה דאמאי לא מטו בה משום דהוי פסיק רישא. וי"ל כדכתיבנא בעמוד הנוכחי:

ובעי דליפקו וכו'. עוד כתב (פח,א רש"י במתני') וז"ל, ובעי דליפקו, כדאמר בגמרא שמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת, ע"כ. ושם בגמרא כתב (ד"ה אי משום), אתי למימר שרי לזרוק בהדיא לרשות הרבים וכו'. ואם כן דעיקרא דמילתא משום גזירה אמאי ארכבה (ל)רש"י נמי על טעם דקיום מחשבתו. ונראה דהאי ובעי דליפקו הם דברי הרואה, שיאמר פלוני זה שפך סמוך ליציאה ובעי דלפקו לרשות הרבים ואתי למשרי לזרוק להדיא, אבל אי לא הוה האי טעמא דיאמר ששפך סמוך ליציאה לא הוה אמר דבעי דליפקו, דשמא דסבר דלבלעו בכל אורך הבית וליכא פסיק רישיה:

כללא הוא וכו'. הרא"ש כתב בר"פ מי שהוציאוהו (פ"ד סי' א) משם ר"ח, דדוקא מנין ק"ב הלכות הוא דקיימא לן כרבי אליעזר בן יעקב,

עיי"ש. ומשום הכי כל היכא דאיכא איזו הוכחה דאין הלכה כמותו לא פסקינן כוותיה, והכא איכא הוכחה מדמייתי (פח,ב) ברייתא, תנא במה דברים אמורים בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה. ולהרמב"ם (הל' שבת פט"ו הי"ח) קאי דלא ישפוך על פי הביב וכדכתב המגיד משנה, והכי קאמר במה דברים אמורים דלא ישפוך על פי הביב בימות החמה וכו', ומהא שמעינן שפיר דסבירא ליה לגמרי דהלכה כרבנן, ואפילו לפי' רש"י דתירץ דברייתא קאי אעוקה, לדידיה נמי יש הוכחה מדהקשה אביי והרי שופכים וכו', ומדהקשה מדברי חכמים שמע מינא דהלכתא כוותייהו:

מ"מ יכולין וכו'. יש לדחות דשאני חצר דיש מקום לשפוך השופכין על הצדדין ועל האמצע ולכן נבלעים במקומם, אבל החריץ שהוא קמור אין מקום לשפכם אלא על דרך פיו ולא יתפשטו בכולו, והיינו דקאמרי רבנן דמקלחי להדיא ואיכא למיגזר שמא יאמרו, ולעולם דרישא כרבנן. ואין להקשות ממאי דאמרינן בגמרא (פח,ב), כולה רבי אליעזר בן יעקב, וכדמייתי בסמוך התי"ט, משום דההוא שינויא הוא ולא סמכינן עלה. תדע דסתם גמרא מייתי ההיא ברייתא דכתיבנא לעיל במה דברים אמורים וכו', ופי' רש"י דקאי אעוקה, ומקשה אביי והרי שופכין, ופי' רש"י וז"ל, והרי שופכין הנשפכים לביב ארוך מאה אמה שיש בו שיעור להבלע בו וקאמרי חכמים במתניתין לא ישפוך, ע"כ. ואם איתא דרישא רבי אליעזר בן יעקב היא מאי מקשה מרבנן לראב"י, והלא לרבי זירא רבנן לא אשגחו בשיעור מקום בליעת המים, וכדכתב רש"י גופיה התם לגבי רבי זירא, אלא ודאי דסבירא ליה לסתם גמרא דרישא לרבנן נמי אתיא. וכך מוכח עוד מתירוצא דגמרא התם (פי' בעוקה בימות הגשמים), למאי ניחוש אי משום קלקול חצירו הא מיקלקלא וקיימא, ופי' רש"י אבל גבי ביב בימות החמה אף על גב דיש בו שיעור ואדם רוצה שיבלעו במקומן איכא למיחש שמא יאמרו, ע"כ. והרי בפירוש דרבנן נמי סברי האי סברא דתיימי מיא בעוקה, אבל לא בביב משום דמקלחי מיא להדיא:

ולא פירש דאתיא וכו'. סתמו כפירושו, שהרי במתניתין דלעיל כתב דבד' אמות תיימי מיא, וכ"כ הכא, וחשיב לה כסתם ואחר כך מחלוקת:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה