אור ברסלב
קול הרמז מועד עירובין › פרק ח משנה ה

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

עירובין · פרק ח משנה ה

פרק ח משנה ד

בעיר אחרת. פי' שהיא בתוך התחום, ומטעמא דרבי יוסי שאין דרך וכו'. ונקט עיר אחרת לדרבי מאיר דאפילו בעיר אחרת שמה דירה:

הרי זה אוסר. אם לא עירב מבעוד יום קודם שהלך, רש"י (מז,א ד"ה אוסר):

הרע"ב ד"ה הרי וכו' - שמה דירה וכו'. וכן כתב רש"י (פו,א במתני'). ותמיהה לי דבמכילתין (סב,ב) אמרינן בהדיא, דרבי מאיר סבר דירה בלא בעלים לאו שמה דירה וישראל דכי איתיה אסר כי ליתיה גזרו ביה רבנן ועכו"ם דכי איתיה גזרה שמא ילמד ממעשיו כי איתיה אסר וכי ליתיה לא אסר והכא עסקינן דאתי ביומיה. ופי' רש"י ויבוא בו ביום ואי שרית להו קודם שיבא מטלטלי נמי אחר שיבא ולא מסקי אדעתייהו, ע"כ. ופירוש זה מוכרח לפרשו כך, וגם לגמרא על כרחך לאוקומי דסבירא ליה דדירה בלא בעלים לא שמה דירה, כי היכי דלא ליקשי מן ברייתא דמייתי התם מדרבי מאיר, דסבר דחצרו של עכו"ם אינו אוסר אם הלך לעיר אחרת, ושמע מינא דדירה בלא בעלים לאו שמה דירה. ותמהתי איך אישתמיטתיה לרש"י כל אותה סוגיא. ולפי ההיא אוקמתא סבר רבי יהודה דלא גזרו כלל לא בישראל ולא בעכו"ם, ורבי יוסי סבר דבעכו"ם גזרו שמא יבא, דהכי איירינן דאתי ביומיה. וגם המגיד משנה אישתמיטתיה סוגיא זו, משום דאמ"ש הרמב"ם (פ"ד הי"ג), בעכו"ם שהרי אפשר שיבא בשבת, כתב המגיד משנה דנראה דדוקא מהלך יום אחד יבא, והאי נראה לא צרכינן ליה, דגמרא ערוכה היא זו וכדכתיבנא. [הגה גם הלום אמרתי חלילה לי להוציא מתחת ידי כדבר הזה בלתי מתוקן על הראשונים כמלאכי אלקים עולים ויורדים לעומקה של הלכה והאירו לעיני כל ישראל אור תורתם בביאורם ובפירושם. וגם אותו צדיק כדאי הוא להפוך בזכותו ולתלות חסרון ידיעה בספרא בצירא, ובודאי היתה תשובתו בצדו על גליון ספרו והוא לא ידע כי לא השגיח במה הצד רק בשווין. ובכן יהיה לרצון לפני כל המעיין מה שהעליתי לפום ריהטא, כי לא הרגשתי בזה עד שהגיע, זמן לקרות להגות ולהגיה, והנוגשים אצים לאמר כלה מעשיך זוהי המניע, קוצר אמרי מלהצניע, וכל המרבה לסתור על מנת לבנות או להחזיק הבנין אשר בניתי הרי זה משובח. והנה בתחילה אתרץ בסוגיא הש"ס הנ"ל למה לא הקשה תיכף אחר תירוץ לא קשיא הא דאתיא וכו', והתנן המניח את ביתו וכו'. אלא נראה לי דהמקשן ידע די"ל דירה בלא בעלים שמה דירה, ואם כן ישראל אוסר כי ליתא, וגזרו עכו"ם אטו ישראל (וכך הוא האמת אליבא דמסקנא). ואחר שהקשה ומאי קסבר וכו', והשיב לו התרצן, לעולם, כלומר אפילו תימא דירה בלא בעלים לא שמה דירה, ואפילו הכי לא קשה מידי. ובזה אתי שפיר נמי דלא הקשה לעיל באותו הדף ע"א, יתיב אביי וכו' עד דכולי עלמא דירת עכו"ם לא שמה דירה וכו' והכא בגזרה שמא וכו', ואם כן כי ליתא אין לגזור דהוי גזירה לגזירה, ואלמה תנן המניח וכו', אלא זהו אליבא דמסקנא דדירה בלא בעלים שמה דירה (וסי' דכ"ע אאמת קאי ולעולם לא קאי). וכל זה מוכח ממתניתין דהמניח וכו', דיש לדקדק כמה דקדוקים. דהו"ל לקצר ולמיתני מי שהלך מביתו לשבות לבית אחר וכו', ואם תמצי לומר שבא להורות רבותא בנכרי דאפילו שהלך למרחוק ולא אתי ביומיה נמי אוסר רבי מאיר, הו"ל למימר מי שהלך מעירו לשבות בעיר אחרת ולמה פתח בבית ומסיים בעיר, ואם כן תיבת המניח ואחד עכו"ם ואחד ישראל הוא יתור נפיש. אלא הוא הדבר אשר הכינותי, ומכאן אני נוטל רשות לומר כנ"ל. והמסדר סידר כאן כל פסקי דינים יחד למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, והתחיל בהמניח את ביתו, כלומר שלא הלך למרחוק רק שהניח את ביתו אף ששבת באותו עיר בבית אחר, לרבותא אליבא דרבי יוסי שישראל אינו אוסר, והלך ר"ל או שהלך לעיר אחרת, כלומר למרחוק דלא אתי ביומיה (כי כן מצינו כמה פעמים שהו' משתמש במקום או), לרבותא אליבא דרבי מאיר, אף שהטמא מחוץ למחנה מושבו כי דירתו כדירת בהמה, ובדרך רחוקה ולא יוכל לבא ביום ההוא, אפילו הכי אוסר. ועל זה קשה הלא הם שני הפכיים, כיון שאין דירתו דירה ואינו אוסר אלא משום גזרה שמא ילמוד, למה אוסר כי ליתא, לזה הוכרח רש"י וסייעתו לפרש משום דדירה בלא בעלים שמה דירה, וגזרו עכו"ם אטו ישראל וכנ"ל. (ואגב אשמועינן עוד רבותא אליבא דרבי מאיר, אחד עכו"ם ואחד ישראל, כלומר אף על פי שאין שם אלא ישראל אחד, ומשום שהוא רבותא אליבא דרבי מאיר לכן לא פתח אחד עכו"ם ואחד ישראל שהניחו את ביתם וכו', ודו"ק היטב). ואין לומר אם כן למה אמרו כלל כל דירת עכו"ם כדירת בהמה, דסוף כל סוף אוסר בין דאיתא משום ילמוד ובין דליתא דאטו ישראל, נפקא מינא דלא תימא דאוסר משום דסבירא ליה דירת עכו"ם שמה דירה, ואם כן תיהוי תיובתא לר"א]:

ד"ה אצל בתו, - דוקא בתו וכו'. והוא הדין כל כעין בתו שודאי הסיח דעתו. אי נמי לאפוקי כעין בנו דודאי לא הסיח דעתו, אבל בסתם נראה דאינו אוסר, דרבי שמעון סבר דדירה בלא בעלים לא שמה דירה כמו שכתב מהר"ר יונתן:

תי"ט ד"ה רבי שמעון אומר וכו'. פי' פסק זה דרבי שמעון הוא מן הש"ס, אבל מ"ש כרבי יוסי אינו מן הש"ס ומחלוקת פוסקים הוא, הרי"ף:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה