אור ברסלב
קול הרמז מועד עירובין › פרק ח משנה ד

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

עירובין · פרק ח משנה ד

פרק ח משנה ג

בבית שער. כתב הר"ב מקום הסמוך לשער החצר וכו'. נראה שר"ל בית שער דחצר דיחיד ודרבים, וכמ"ש מקום דרגילים להושיב וכו', וכוונתו דדוקא בבית שער דחצר הוא דלא שנא בין רבים ליחיד, לאפוקי דעשרה בתים (כר' יוחנן בש"ס דע"ה ע"ב), וכמו שכתב התי"ט, דכיון דלאו שומרים נינהו השמונה בתים החיצונים, בעינן דיהיה בית שער לרבים, דהיינו שנים הפנימיים. ואפשר דמשום הכי כתבו רש"י והר"ב, על בעל החצר, לאשמועינן דאפילו של יחיד הוי בית שער, וטעמא משום דהוי שומר והוי כדירת עראי טפי מעשרה בתים. ובזה יש טעם יפה לדרבי יוחנן דעשרה בתים, ממלת עליו, למדנו דאפילו ביחיד בבית שער דחצר: הרע"ב ד"ה והדר שם אוסר עליו וכו'. קשה דכל שכן אם לא היתה שאולה מבעל הבית אלא מאחר שאינו דר באותו חצר. וי"ל דכוונתו אפילו השאיל, ומלשון שם, הכריחתו לאוקמי בשאלה, דשם קאי אבית תבן וכו' דרישא, שודאי איירי בשל בעל הבית. והשתא מ"ש רבי יהודה, אם יש תפיסת וכו', מיירי דוקא בשאולה או שכורה מבעל הבית, כדפסק השו"ע סי' ש"ע ס"א. וז"ש אם יש שם, פי' דוקא דוגמא דההיא: ד"ה אם וכו' - דברים הנטלים וכו'. אפילו כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו נקרא דבר הניטל, ולאפוקי דבר שאינו כלי, וכדתניא בברייתא (פו,א), עששית, שהן חתיכות של ברזל, וכן כתב המגיד משנה פ"ד הי"ד:

תי"ט ד"ה ומרפסת צריכין וכו'. מלאכה שאינה צריכה היא, דאף לעיל (מ"ג) לא מיירי שדרין בכל המרפסת ושהיא קרויה כולה בתקרה, אלא שחלק ממנה מכוסה לדירה וחלק אחר בלי קירוי, והוי כמרפסת דהכא. וע"כ לפרש כן, שהרי הרמב"ם כתב בפ"ד (הט"ו והט"ז), כמ"ש התי"ט לעיל אהא דמרפסת דלעיל, דכלים ששבתו באותו תל או עמוד מותר לטלטלם מן החצר למרפסת, משום דהוי בכלל גגות וחצירות וקרפיפות דריש פרק כל גגות אליבא דרבי שמעון דהלכתא כוותיה, ואי מרפסת דלעיל כולו בית דירה הוא הרי הוא בית גמור, ואי משום דבני עליות דורסין בו גרע כחו, תיפוק ליה דהוא בית שער ומאי אירייא משום מרפסת, אלא ודאי דאיירי בחלק המרפסת הבלתי קרוי ובנוי אלא דהוי כאכסדרא, וכל שכן לפירוש התוס' שכתבתי לעיל גבי הדרין במרפסת, דאיירי שפתחי עליות אינן גבוהות עשרה:

סד"ה תפיסת וכו' - דתרתי בעינן וכו'. והכי מוכח בגמרא (פה,ב) דאמר, היכי דמי תפיסת יד כגון חצירו של בונייס, ופי' רש"י שהיה עשיר גדול ומשאיל בתים שבחצרו לאחרים והיה לו כלים בכולם, ע"כ. וודאי שהיה מתנה עמהם לשיירם שם, ותמהתי איך לא הביא התי"ט ראיה מן הגמרא:

ד"ה אינו וכו' - וקשיא לי וכו'. גם אני הרגשתיה כשקריתי דברי הר"ב. וי"ל במה שכבר כתבתי לעיל (ד"ה בבית שער), דמלת עליו, איצטריכא ברישא לאשמועינן דאף על גב דהוי שער דיחיד הוי בית שער משום דלא נעשה לדירה, מה שאין כן בעשרה בתים. ואחר כך מצאתי חילוק זה בתוס' (עה,ב ד"ה ורבי יוחנן סבר). והיינו דקתני אינו אוסר עליו, פי' אפילו אינו אלא בית שער דיחיד. ועוד י"ל דמה שכתב הר"ב, עליו אינו אוסר אבל על אחרים אוסר, כוונתו דתמיד הוא טפל לבעל הבית אפילו כשיש אחרים בחצר, וזה בכמה דברים שאם ינתן שם העירוב הוי כאילו ניתן בביתו של בעל הבית ואינו צריך לערב גם הוא, וברישא גבי בית שער נפקא מינא דאם אין בעל הבית בבית שער שלו צריך לערב, ואי נמי אם שכח בעל הבית ולא עירב דצריך לבטל רשתו לגבי האחרים, וכן של בית שער מבטל לגבייהו ולא לגבי בעל הבית:

ועוד בש"ס וכו'. קושיא זו הו"ל לאקשויי לעיל ד"ה והדר שם אינו אוסר עליו, דפי' רש"י והר"ב על בעל החצר, אבל ודאי דאינה קושיא, דהא דרבי יהודה לא קיימא לן כוותיה. ועוד י"ל דרבי יהודה סבירא ליה דבית שער דיחיד אינו אוסר אבל נותנים בו עירוב. ולפי זה רישא דמתניתין דוקא צריך הוא לאוקמי בדרבים, אבל סיפא דרישא, והדר שם אינו אוסר עליו, מצי לפרשה אפילו ביחיד, ודוק בדברי מהר"ר יונתן ותמצא שברישא פירש בלשון רבים ובסיפא כתב על בעל החצר בלשון יחיד:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה