אור ברסלב
קול הרמז מועד עירובין › פרק ח משנה ג

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

עירובין · פרק ח משנה ג

פרק ח משנה ב

לחצר. קשה אמאי לא תני בהדיא אף לחצר. וי"ל משום דאי מרפסת גבוהה עשרה והחצר פחות מעשרה ודאי דאיהו לחצר דוקא, ולכן לא פסיק תנא ותני אף לחצר, משום דיש מציאות דלחצר דוקא:

חולית הבור. וקמ"ל דלא נגזר מלא דברים, שאסור לטלטלם אטו דשרו להטלטל. ולפי זה היא מתניתין זו ואין צריך זו, אבל תנא הוכרח לאקדומי חולית הבור, ולומר חולית הבור והסלע לאשמועינן בור דומיא דסלע:

הרע"ב ד"ה מרפסת וכו' - ובלבד שיערבו וכו'. שלא הלכו בסולם אלא להקל ואמרינן סולם תורת מחיצה עליו ואינם אוסרים, רש"י (פג,ב במתני'):

ד"ה כל וכו' - בחצר תל וכו'. ואיירי דוקא שהוא של שניהם של בני החצר והמרפסת, דאילו הוא של אחד מהם אין האחר יכול לאוסרו עליו, כן כתב הב"ח (סי' שעה ד"ה ומ"ש ויש תל) בשם התוס' (ד"ה קא סלקא דעתך): ד"ה חולית וכו' - דומיא דסלע וכו'. ובהכי דייקא דלא קתני בור וחוליתו גבוה עשרה, כדתנן בפרק בתרא משנה ז', דהתם איירי בבור מלא מים אבל הכא גם הבור חשוב כאילו כולו חוליא, פי' עפר, כדאמרינן (ברכות ג,ב) אין הבור מתמלא מחוליתו:

כיון דכי חסרא וכו'. משום דהוי למרפסת בשלשול ולבני חצר בזריקה דאסור, דשניהם תשמישן קשה:

תי"ט ד"ה ואנשי וכו' - על פי שיטת הש"ס וכו'. אי משום הא פירוש קמא לא בטיל, שהר"ב יסבור בפירוש התוס' כההיא אוקימתא דלאותם הדרים במרפסת, דכתבו שר"ל שפתחי עליות תוך עשרה למרפסת עיי"ש. וגם הטור מפרש מרפסת סתם, שלא כתב אלא מרפסת שהוא דרך לעליות שפתוחות לה. והערוך כתב מרפסת, פי' האויר המסובב וכו' עד ומעלות עולות בעליות וכו'. ונראה לי דמרפסת מלשון הרופס, שר"ל מקום הדריסה:

ד"ה ששכחו וכו' - ששכחו לאשמועינן וכו'. שכחה מצויה מכמה לקט שכחה שיש בפ"ו משנה ז' ח' ט' י'. (ור"ת)[ור"ל] דהתם תני שכח לגבי אותם שעירבו, הכי נמי נימא הכא שאנשי חצר עירבו לעצמן בחצר ולא עירבו עם בני מרפסת, וכמו כן בני מרפסת שכחו ולא ערבו עם בני חצר, אבל מאן לימא לן דכל אחת יערבו לעצמן. אי נמי התם אמר שכח לגבי הנהוג תדיר, שכל בני החצר מערבים לאותו היום, שכח אחד מהם ולא עירב כדרכו, והכי נמי נימא הכא דלא עירבו כדרכן:

ואח"כ כשזכרו וכו'. זה אינו מוכרח, אלא ר"ל כשיצא מבית האסורים לא זכרו וגם אחר כך שכחו עד עת בא דבר וכו'. ולי נראה

דהראב"ע כתב (בראשית מ,כג), לא זכר בפה וישכחהו בלב. והכי גרסינן בזכור אל תשכח בעמלק:

ד"ה פחות וכו' - והוא הדין אם וכו'. זה פשיטא דפחות מכאן הוא, אפילו אין המרפסת גבוהה עשרה טפחים מן החצר, דהוי לזה בנחת ולזה בנחת, משום דהוו להו שנים שולטים בו, וכל שכן אי הוי למרפסת בקשה. ועוד דהיינו סיפא במופלגת דאסור אף לחצר דלשניהם בקשה, ולא ידענא מאי קמ"ל התי"ט:

דהשתא נמי וכו'. אף על גב דבעלמא דינא תני האי נמי לא דייק, דהכא קיימינן בפחות מי"ד דניחא לחצר ונותנין אותו לחצר, דכל שהוא בנחת לאחד מן האחר נותנים אותו לו, וכן כתב הטור (סי' שעה): דכיון דלשניהם וכו'. הדין אמת אבל אינו טעם מתניתין דהכא, דבהדיא מקשינן (פד,א), פחות מכאן לחצר אמאי לזה בפתח ולזה בפתח הוא (וכל תשמיש נוח קרינן ליה פתח), ומשני מאי לחצר אף לחצר, ע"כ. והרי דמיירי בשניהם בנחת, דשניהם שווים אוסרים זה על זה, ומשום דהתי"ט הבינו כמ"ש לכן הקדים, והוא הדין אם המרפסת גבוה וכו':

אפילו לא עירבו וכו'. פי' לא מיבעיא כשעירבו החצר והמרפסת, אלא אפילו לא עירבו לא בינם לבינם ולא אלו עם אלו, אבל אם עירבו כל אחת לעצמן לא, משום דשכיחי כלי דבתים בחצר, ועיין ריש פרק כל גגות:

ד"ה חוליית וכו' - לטלטל בשבת צריכא. ואי תני סלע ולא בור הוה אמינא דבור לא משום גזרה דמליא פירות:

וא"ת ומאי שנא וכו'. תימא דשנא ושנא, דדוקא לבהמה מניחין לאכול משום דלא ממעיטא משיעורא, וכדכתב הר"ב שם, וכתב (?) דקושית התי"ט היא אמאי דסלקא דעתך דבבור לגזור זימנין וכו', והקשה על זה דאי אפשר לאסוקי כך אדעתין, דאם כן אף לעיל לגזור דלמא ממעיט ליה בור. הא לא קשיא כלל, דהכא הוי סלקא דעתך למגזר משום דהתם הוא המשתמש בו תמיד, אבל מבהמה לאדם לא גזרינן, וכל שכן דהאי קושיא מקשינן בגמרא (עט,א) אהא דקאמר התם רב הונא, ובלבד שלא יתן לתוך קופתו ויאכיל, ומקשינן ולאוקמי שרי, ופי' רש"י ולאוקמי בהמה על התבן שרי בתמיה, ולא גזרינן דלמא שקיל בידים וכו', ומשני דקאים לה באפה והיא אזלה ואכלה:

ד"ה במה דברים אמורים וכו' - וקצת קשה וכו'. וי"ל דעיקר קושית הגמרא (פד,א), דלמה לי בור וסלע, הוא משום דתנא תני להו באפי נפשייהו, דאי הוה כייל להו מעיקרא לא הוי קשיא מידי, דאורחיה דתנא למתני כמה מילי מילי, אבל השתא דתני סלע באנפי נפשה, לאשמועינן מאי דלא שמעינן בכל שגבוה דרישא, דהיינו דבעינן מילתא דלא חסרא כגון סלע, קשיא לן למה תנא לבור, ומשנינן איצטריך לאשמועינן דלא נגזור:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה