אור ברסלב
קול הרמז מועד עירובין › פרק ז משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

עירובין · פרק ז משנה א

פרק ו משנה י

תי"ט ד"ה למעלה וכו' - איתא בש"ס וכו'. ז"ל הש"ס (עו,ב), אמר רב נחמן לא שנו (רש"י, דבעינן תוך עשרה) אלא בחלון שבין שתי

חצירות אבל חלון שבין שני בתים אפילו למעלה מעשרה נמי אם רצו לערב מערבים אחד, ע"כ. ולא ידעתי איך הבינו התי"ט לענין שני הבתים ובלי חצר, דהא לעיל (פ"ו מ"ו) גבי חמש חבורות כתב, דאם אין דיורים בחצר אין צריך לערב. ואין לחלק בין שני בתים לטרקלין, דהא התם נמי איתא חדרים ועליות דהוו להו כשני בתים, תדע דהא גבי דשני בתים מיבעיא בגמרא (עו,ב) בלול הפתוח מן הבית לעליה אי בעי סולם וכו'. אבל קושטא דמלתא דהא דשני בתים איתמר לענין שתי חצירות, וכגון דאין פתוחין לשתי חצירות ויש כותל אחד ביניהם שבו החלון, דכך מוכח מדברי הר"ב דלהכי לא כתב אלא בית מקורה, ור"ל בית אחד שבין שתי חצירות. ומה שהקשה לסיוע ממ"ש הרמב"ם בפרק כל גגות (ריש פ"ט) אין בו ממש, דהתם קאי הרמב"ם לפרש סוף דברי רבי שמעון שאמר, אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית, ועל זה כתב שאסור להוציא דבר וכו', ור"ל דרי החצר כגון דשני חלוני הבתים או פתחי שני בתים הם זה אצל זה, דאסור להושיט מזו לזו, דוגמת מתניתין דהזורק בשתי גזוזטראות שם בדיוטא אחת, דאסור להושיט מזו לזו, ובהכי מפורשים דברי שמעון שאמר, אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת לכלים ששבתו בתוכם ולא לכלים וכו', שר"ל שאין החצירות והגגות והקרפיפות רשות אחת לכלים ששבתו בתוך הבית, אם כן ע"כ דאיירי בהוצאה לחצר או מבית לבית דרך החצר, ואי כמו דסבר התי"ט אין לו שייכות לדברי רבי שמעון, וכל שכן דמנין לו לחדש גזרות לגזרות של שלמה ובית דינו מה שלא נזכר בשום ספר, והרמב"ם בפרט שכתב בחיבורו (פ"א ה"ה) בהדיא, דבעינן שישאר מקום ברשות כולם וכו', וכדהביא התי"ט בריש פרקין דלעיל, וגם בפ"ג מהל' עירובין הי"ח, הביא דין דגגות וחצירות וקרפיפות, וסיים ומטלטלין בכולם בלא עירוב כלים ששבתו בתוכן, אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית, ור"ל שאין לטלטלם בחצר. סוף דבר אין לנו אלא דברי הרמב"ם כפשוטן, דבעינן רשות החלוקה לדיורין, ושישאר מקום אחד שיד כולם שוה, כגון חצר ומבוי דוקא, משום דהם כעין שוק ורחוב דדרסו בו רבים ובהם גזר שלמה ובית דינו. וכך הם ממש דברי הטור ריש סי' שסו, דכתב וז"ל, והחצר רשות משותפת לכולם ודומה קצת לרה"ר ואם היו מוציאין מהבתים לחצר יאמרו שמותר להוציא מרה"י לרה"ר, ע"כ. והרי בהדיא דדוקא בחצר הוא דגזרו משום דהוא רחוב מגולה לשמים, אבל אין שום חשש מבית לבית, דלא מיחלף כלל ועיקר עם רה"י ורה"ר, וכדאמרינן בעלמא בכמה מיני גזרות, כגון קשירה בקשירה מיחלף קשירה בעניבה לא מיחלף, אלא דוקא גזרו במה שהוא דומה לרה"ר, בין שרבים דורסים בו ובין שיהיה מקום מגולה בלי תקרה, דכוותיה רשות הרבים הוא גזרו, וכמו שכתב הרמב"ם ריש פי"ד דהל' שבת ה"ו, ועיין סמ"ג מצות לא תעשה ה"ע, ועוד בספר עבודת הקודש להרשב"א דף צ' כתב, חלון שבין שני בתים וכו' אפילו היה לול פתוח מבית לעליה אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד, הרי בהכרח דמיירי שיש שתי חצירות בין שני הבתים או בין הבית לעליה, דאם שני בתים או בית ועליה לחוד, איך שייך לומר שמערבים שנים או עם מי יערב כל אחד:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה