קול הרמז מועד· רבי משה זכות
עירובין · פרק ו משנה י
הרע"ב ד"ה נתנו וכו' - משתמשות בה כאחד וכו'. ולכך לא תני בהחיצונה להדיא, למיתני מילתא בטעמא דהוו תרוייהו כחצר אחת שאין אחד רשאי להסתלק מחבירו:
תי"ט ד"ה שכח וכו' - וי"ל וכו'. ולי נראה לתרץ במאי דאיתא בגמרא (עה,א), דהוה בעי לאוקמי מתניתין כולה כרבי עקיבא דסבר אפילו רגל המותרת אוסרת, ומותיב רבינא שכח אחד מן החיצונה וכו' שכח אחד מן הפנימית וכו', טעמא דשכח הא לא שכח שתיהן מותרות, אלמא רגל המותרת אינה אוסרת רגל האסורה אוסרת, ע"כ. ר"ל דמדיוק בבא אחת דייקינן דרגל מותרת אינה אוסרת, שהרי אם לא שכח אחד מן החיצונה היו שתיהן מותרות, ומבבא שניה דשכח אחד מהפנימית מוכח דרגל האסורה אוסרת, ומשתי הבבות נראה דמתניתין דלא כרבי עקיבא, והשתא י"ל דלהכי תנייה תנא לאוכוחי דלאו כרבי עקיבא היא:
ד"ה ואם וכו'. ולפי זה אין בבא זו מיותרת, דאשמועינן דבעינן יחידים דוקא בין בפנימיות ובין בחיצונה, ולפירוש הרי"ף דסבר דאם היו שלש חצירות ובכל חצר וחצר רק אחד דאסורים משום דרבים דורסים בחיצונה, הא קמ"ל דאם היה דוקא שני יחידים דמיעוט רבים שנים אין צריך לערב: