קול הרמז מועד· רבי משה זכות
עירובין · פרק ו משנה ה
לזה ביין. למאי דמוקי (רבא)[רבה] (עא,א), דמתניתין בחצר שבין שני מבואות, לכן תני תנא לזה ביין ולזה ביין, ולא תני בקצרה השותפים ביין אינם צריכים לערב ורבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה, רבי שמעון פליג נמי ארישא, דתנא קמא אמר אפילו ביין בעינן כלי אחד, דאז הו"ל שני מבואות כמו שנשתתפו יחד, ועיין בש"ס (עא,א) וכדכתב הר"ב, אבל בשני כלים צריכים לערב, וקאמר רבי שמעון אחד זה יין בשני כלים ואחד זה יין ושמן אינם צריכים לערב:
הרע"ב ד"ה רבי שמעון אומר וכו' - ואין הלכה כרבי שמעון. והטור (סי' שסו) פסק כרבי שמעון:
תי"ט ד"ה אין וכו' - בש"ס דף מ"ט וכו'. ולא קשה למאן דאמר (מט,א) עירוב משום קנין, דכבר כתבו שם תוס' (ד"ה עירוב), דכיון דיש קירוב דעת ביניהם עשאוה חכמים כאילו הקנו זה לזה:
סמכינן עליה בחצר וכו'. ואם תאמר אם כן הדרא קושיא לדוכתיה, דמאן דאמר דסומכין לא חייש לתשתכח, דהא אין לתינוקות וכו' אלא
בפת, ואם כן טעמא דלא תשתכח אליבא דמאן דאמר אין סומכין אלא בפת, ומאי איריא לא תשתכח תיפוק ליה דהיאך נסמוך וכו'. וי"ל דהוצרך להאי טעמא לאפוקי מאן דאמר דסומכין שלא בפת, ואמר ליה איהו דאין סומכים כדי שלא תשתכח: