קול הרמז מועד· רבי משה זכות
מגילה · פרק ג משנה ה
בפסח. אף על גב דהקדים לעיל ראש חודש וכו', פריש דמועדות משום דהפסקה שלהם כוללת בין בחול בין בשבת בין בפרשה בין
בהפטרות. אי נמי משום דבמועדות כתיב, (ויקרא כג,מד) וידבר משה את מועדי ה', דמיניה ילפינן בסוף פרקין מצות קריאה בכל מועד:
בפרשת מועדות. אבל פרשת המוסף של ספר תורה השני לא תנייה, דלא הוי נהיגי בה אלא הוא תיקון דרבנן סבוראי או של הגאונים, כ"כ הרא"ש והר"ן ומרדכי בפירוש, וכן כתב הב"י סי' תפ"ח. ואני בער ולא אדע שהרי בין ביומא ד"ע ע"א, ובין במכילתין דכ"ט ע"ב, אמרינן דראש חודש טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות וקורין בהן אחת בענינו של יום ואחת בדראש חודש ואחת בחנוכה, ולמה יגרעו מוספי דמועדים ממוסף ראש חודש. ואין לומר דשאני יום טוב דקורין בעניינם, דמה בכך והלא לא קורין במוספין שלהם שהוא תיקון גדול, וכדאיתא בגמרא (לא,ב), שכן הבטיח ה' לאברהם שיקראו בסדר הקרבנות בזמן החורבן וכו'. ונלע"ד שלא הזכירו בגמרא משום דאין בו שום חידוש, דדוקא הפרשיות שלא היינו יודעים אותם אם לא ילמדינו אלה דוקא הוזכרו, ולא הוזכר דראש חדש אלא משום חידוש, דשלשה תורות. אחר כתבי זה מצאתי שכוונתי לדעת הרמב"ם שכתב פי"ג מהלכות תפילה הי"ד, עיי"ש, וכתב הכסף משנה בסופו משם המרדכי דאיתא בירושלמי ומפטיר קורא במוספין:
תי"ט ד"ה בפסח וכו' - אלא הבא וכו'. זה טעם לשבח לשמיני חג עצרת דהוה במקדש, אבל אינו לשמיני של פסח שהוא של גלויות. אך
נראה לי שטעם מפני שהיא פרשה האחרונה שבפרשת מועדים שבתורה. ובספר תיקון יששכר כתוב בשם הכל בו, שטעמא משום דכתיב בה (דברים טז,טו) והיית אך שמח ודרשינן ליל אחרון של חג, והוא נכון אבל אינו עולה ליום שני דשבועות. ולדידי ניחא דבחדא מחתא מחתינן לכל ימים אחרונים של כל שלשה המועדות, ואף בזמן התנאים שהיו קורין אותה רק ביום ראשון הוי ליה כיום אחרון שאין מועד אחריו, וכל שכן שלא היו קורין כל הבכור בפסח מפני שאין להם כי אם יום שביעי, ולכן בעצרת שהוא כסוף הפסח יום חמישים היו קורים (שם טו,יט) כל הבכור כמו שהיו קורין בעצרת של סוכות, דזה כנגד זה כנזכר במדרש (פסיקתא ל. יל"ש פנחס), והוא טעם נכון למה לא היו קורין בשבועות בפרשת מועדות שבתורת כהנים כימים הראשונים דפסח ודסוכות: