אור ברסלב
קול הרמז מועד מגילה › פרק ג משנה ד

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

מגילה · פרק ג משנה ד

פרק ג משנה ג

ראש חודש אדר. ירושלמי (ה"ד), צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל אמר מוטב שיקדים כספן של בני לכסף של אותו רשע לפיכך מקדימין וקורין פרשת שקלים:

הרע"ב ד"ה לכסדרן, - לסדר ההפטרות וכו'. כן כתב הרמב"ם [בפירושו], ומוכרח הוא שהרי פרשיות השבועות לא מפסיקים בהן אלא קורין

בשני ספרי תורה באחד סדר השבוע ובשני מעין המאורע. ואף על גב דעד השתא איירי בפרשיות ולא הוזכרו הפטרות, נראה לי דכיון דקורין מעין המאורע בין פרשת השבוע לבין ההפטרות, שפיר תני מפסיק דהיינו פרשת המאורע שמפסקת בין פרשת השבוע להפטרה. ולעד"נ דמפסיקין כולל בין פרשיות ובין הפטרות. והוא דיוק נכון בל' דלכל, דהו"ל למימר בכל מפסיקים כדתני בראשי חודשים בחנוכה וכו', אלא ר"ל לכל דבר מפסיקים לפרשיות ולהפטרות. ובהאי הוי מפסיקים דסיפא מעין דרישא שהוא כולל, והכי פירושו לכל מפסיקים שאם חלו בחול מפסיקין בפרשיות ואם בשבת בהפטרות, ואף על גב דלקמן מפרש פרטתם מכל מקום איצטריך לומר דמפסיק, דלא תימא דאם חלו בחול יוציאו שני ספרי תורה ובאחד קורין דשבוע ובשני מעין המאורע, להכי תני מפסיקים לומר דמפסיקין לגמרי, וליום הכיפורים נקטינן בסיפא משום מנחת שבת כדכתבו תוס' (כט,א ד"ה לכל):

ד"ה לכל מפסיקים וכו' - אפ"ה עדיפי לן וכו'. ולעד"נ דטעם זה נכון למאי דלא מפטרינן בנרות דשלמה בכל שנה ושנה, כי אחר שברוב השנים מפטירין בדזכריה מטעמא דהוי נבואה, מעתה אין קושיא לקדימתה כשחלו שתי שבתות:

ולמעמדות מפטירין וכו'. ונראה לי שבדבריו אלו היתירים יישב תמיהת התי"ט, דר"ל דגם לגבי תענית מקרי הפסקה הא דמפטירין אלא מענין אותו שבוע, והוא מה שכתב אחר זה בפירושו (מ"ו), בתשעה באב קורין פרשת (דברים ד,כה) כי תוליד בנים, ומפטירין (ירמיה ח,יג) אסוף אסיפם. ודוגמתו בתעניות שגוזרים על הציבור כמו שכתב הטור או"ח סי' תקע"ה. ואף על גב דכתב הב"י דנראה מדברי הרמב"ם ז"ל דאין מפטירין אלא בתשעה באב, אין כל כך פשוט דדלמא לא הזכיר אלא דתשעה באב הנזכר בפרט בגמרא, אבל של שאר התעניות לא הזכיר מפני שאין להם קביעות אלא הכל מעין הצרה, וכדכתב הטור וז"ל, ומפטירין בנביאים בתוכחות מענין הצרות, ע"כ. והוא הדין נמי למעמדות שהרי מתענין היו ומוסיפין תפילה יתירה, ואינו מן התימא שיהיו גם כן מפטירין, וכן נראה מדלא תנן בפרק דלקמן דאין מפטירין בתעניות ובמעמדות כמו ששנינו בכל השאר דכוותייהו:

ד"ה וביום הכיפורים וכו' - אחר הגזירה וכו'. אהא דאמרינן בשבת (כד,א), המפטיר בנביא במנחה בשבת, כתבו התוס' (ד"ה שאלמלא) וז"ל, וקשה לר"י דתנן בפ"ג דמגילה (כא,א) בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה ואין מפטירין בנביא ותירץ ר"ת דנביא דהכא היינו כתובים שהיו מפטירין בכתובים בשבת במנחה כדאמר בפרק כל כתבי (שבת קטז,ב) בנהרדעא פסקי סידרא בכתובים במנחתא דשבתא ובמגילה איירי בנביא ממש, ע"כ. והשתא לפי התי"ט ל"ל לדחוקי בכך לימא דבשבת איירי במקום שלא היתה הגזירה ומתניתין דלקמן במקום הגזירה. אבל קושטא דמלתא דבימי פרסיים שכתב רש"י (שבת כד,א), הוא בימי האמורים שהיו ישראל ביניהם וכמו דאמרינן בכמה דוכתי, והאידנא דשכיחי פרסאי וכו'. ונראה דמנהג ההפטרה במנחה בשבת נתקנה בימי האמוראים ובאו הפרסיים ובטלוה, וזה מפני שלא היו רוצים שיוסיפו ישראל תקנות לחזק דתם, דאי לא תימא בהא טעמא מה ראו לבטל דמנחה ולא דשחרית. ומאי דתנן אין מפטירין במנחה ר"ל שאין חובה לעשות כן, ולא שאסור לעשות שהרי העולם נהגו להפטיר במנחת תשעה באב וכן בשאר תעניות שגוזרין על הצבור כדכתיבנא לעיל מפני שאין איסור בדבר. והכי מוכח ממה שפי' רש"י (כא,א) והביאו הר"ב ריש פרק דלקמן ד"ה ואין מוסיפין, דכתב דטעמיה משום טורח. וכן דקדק בעל תיקוני יששכר מדבריו. והכי מוכח מדברי הר"ב דכתב לקמן פ"ד מ"א, גבי אין מפטירין בנביא, דר"ל שאין תקנה קבועה להפטיר במנחה כמו שהיה קבועה לשחרית וכו'. וגם כתב [הר"ן] בריש פ"ד משם רבינו האי דעוד היום הפטרות ידועות בפרס ומדי במנחת שבת, וזו הוכחה למה שכתבתי:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה