קול הרמז מועד· רבי משה זכות
מגילה · פרק ג משנה ג
קפנדריא. יש אומרים דאין כל אלו הדינים אלא בבית הכנסת של ארץ ישראל ולא בשל חוץ לארץ, ומהר"י בי רב ז"ל השיב דאפילו
בחוץ לארץ כ"ה, או"ח סי' קנ"א:
עלו בו וכו'. מכאן שאין חובה לכבדו ולהרביצו, שאם כן לא היו יכולין לעלות בו עשבים:
תי"ט ד"ה ועוד וכו' - והכא וכו'. ולעד"נ דכל הני חומרות גם רבנן מודי בהו, וכדמוכח מברייתא השנויה במכילתא, ולא בא רבי יהודה לפרש אלא החילוק שבין זמן ישובן לשל חורבנן, והיינו בכיבוד וריבוץ דבחורבנן לא מחייב בכך אלא לעזבן שיעלו בהם עשבים והיינו קולא:
ד"ה קדושתן וכו'. לא דקדק יפה, שסדר פסוקים כולם פעולת הפועל להתפעלות הפועל, כדכתיב (ויקרא כו,ל) והשמדתי את במותיכם וגו'. אלא הכי הו"ל למימר, (שם שם ל"א) ונתתי את עריכם חרבה ואת ארצכם שממה, ומדאיחר שם מקדש אחר והשימותי, שמע מינה דקדושתם אף כשהם שוממין. ועוד י"ל דנפקא ליה מדטרח קרא כולי האי דסגי ליה למכתב ונתתי את עריכם חרבה, שהרי בית הכנסת בכלל העיירות הם אי איתא דבחורבנם לא תשאר שם קדושה, אלא ודאי להכי פרטינהו משום דשאני משאר הבתים שנשארה בהם קדושה, ומדכתיב מקדשיכם ביו"ד משמע דעל בתי כנסיות מדבר שנקראו מקדש מעט: