קול הרמז מועד· רבי משה זכות
מגילה · פרק ב משנה ד
הרע"ב ד"ה אין וכו' - ולקראה ביום וכו'. זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם יומם ולילה, רש"י בפ"ק (ד,א). והוצרך לטעם זה משום דהיה קשה דמאי שנא קריאת המגילה מן הסעודה שחובתה דווקא ביום ולא בלילה, לכן כתב דטעמא דקריאת המגילה לא לבד להזכרת הנס אלא להזכיר גם כן ימי הצרה דהיו יומם ולילה. אבל אין ספק שעיקר קריאתה הוא ביום ומשום הכי לא נזכרה קריאתה בלילה במתניתין. והשתא אתי שפיר מאי דדרשינן (ד,א), (תהלים ל,יג) יזמרך כבוד, ביום וכו', וכדהביא התי"ט בסמוך שהקדימו היום, וגם ביזמרך דהוא שבח גדול מולא ידום שדרשוהו ללילה דלא משמע שבח כל כך. וגם בזה ניחא מאי דלא קפדינן אלילה ממש כדקפדינן איום, וכדכתב בעל ת"ה והביאו הב"י ססי' תרצ"ב, דאפילו מפלג המנחה ולמעלה מותר לקרותה, וטעמא משום שייכות זכרון ימי הצרות: תי"ט ד"ה הכל וכו' - שאף הן היו וכו'. למאן דאמר שאף אותן הציל ה' הוא הדין לעבדים, ולמאן דאמר שעל ידי אשה נעשה הנס אין העבדים בכללן, ב"י (סי' תרפ"ט):
ד"ה חוץ וכו' - אלא לכתחילה וכו'. ההוא אוקמתא לאו אוקמתא גמורה, דמעיקרא (יט,ב) מוקמינן מתניתין כרבי יוסי דבדיעבד נמי לא, ושתי ברייתות אחרות כרבי יהודה וכרביה, ובתר הכי אמרינן (כ,א), אפילו תימא וכו', וכלומר (ל"מ)[לא מבעיא] כדאמרן מעיקרא, והכי פשטא דמתניתין, וכשרים משמע בכל ענין, וחרש שוטה וקטן דפסילי היינו נמי בכל ענין אפילו בדיעבד, ובהדיא כתב הר"ן (ד"ה חוץ מחרש) כמ"ש דמתניתין אתיא כרבי יוסי, וכן כתב הב"י (סי' תרפ"ט):
פרסומי ניסא וכו' אין טעם זה עולה יפה כי אם לפקח שקרא בלחש אבל לא לנדון דמתניתין, דאדרבה חרש הקורא מגביה קולו יותר מדאי, וכל שכן דאם השמיע רק לאזנו דיצא אין זה פרסומי ניסא דאין אדם אחר שומעו. ולי נראה ליישב הכל בקושיא אלימתא שלא עמד עליה הב"י, והוא דבמכילתין הביא הרי"ף מתניתין כצורתה ובודאי דפסיק כתנא קמא דפסיל חרש, ובפרק היה קורא (ברכות פ"ב סי' מב) הביא מימרא דרב יוסף מחלוקת בקריאת שמע אבל בשאר מצות דברי הכל יצא, וזה נגד משנתינו. אפשר לומר דמשמע ליה להרי"ף דמתניתין איירי להוציא אחרים, והכי דייקא הכל כשרים לקרות ולא תני הכל חייבים, דודאי חרש חייב בקריאתה וכמו שחייב בשאר מצוות כדאמר רב יוסף, אבל להוציא אחרים שוה לשוטה וקטן. והכי דייק הטור דכתב סי' תרפ"ט, הכל חייבין בקריאת המגילה וכו', ובתר הכי כתב חרש שוטה וקטן אינם מוציאים את אחרים ידי חובתם. ואף על גב דלא כתב חרש בכלל החייבין בקריאתה, היינו משום דפשיט ליה דחייב הוא דאף אותו הציל ה' והוא כפקח לכל דבר, כדאמרינן בריש חגיגה, וחייב בכל המצות. ואל תשיבני מכללא דמתניתין (ר"ה פ"ג סמ"ח), דכל המחוייב בדבר מוציא אחרים ידי חובתם, דהא נשים חייבות במגילה ואף על פי כן אינן מוציאות את האנשים, כמ"ש בה"ג ותוס' (ד,א ד"ה נשים), וגם הרא"ש נוטה לזה כמ"ש הב"י (סי' תרפ"ט), וההוא כללא ר"ל במוציא לדכוותיה כנשים לנשים ואנדרוגינוס למינו, אבל בחרש לא אפשר לדכוותה דלא שמע, וגם לשאר בני אדם הפקחים, וסברא רווחת היא דאיך יכוין להשמיע את האחרים מי שאינו יודע אם הוא משמיע אותם, הא למה זה דומה לקטן הקונה לעצמו דלאו בר אקנויי לאחריני איהו כדאמרינן בפרק לולב וערבה (מו,ב), וטעמא משום דלאו בר דעת הוא, הכי נמי לאו בר דעת הוא להשמיע את אחרים דאינו יודע מה הוא זה דבר ההשמעה. וקרוב אני לומר דאפילו בלי חילוק רב יוסף בין קריאת שמע לשאר מצות מצינן למימר דמאי דמדמינן בגמרא (יט,ב), מגילה לקריאת שמע, ושקלינן וטרינן האי מתניתין כרבי יוסי או רבי יהודה, היינו כל חדא בדידיה דכי היכי דרבי יוסי פוסל לשלא שומע אפילו בדיעבד בקריאת שמע שלא יקרא, הכי נמי גבי השמעת המגילה לא חילק בין דיעבד דלכתחילה, ומתניתין אתי כרבי יוסי ואליבא דהלכתא:
ד"ה ולא טובלין וכו' - על טבילת האזוב וכו'. פי' התנא פירש כן מדהקדים טבילה לאזוב, אבל הרמב"ם (הל' פרה פ"ו ה"ב) פירש בהדיא על טבילת גופו, דז"ל בפירושו (פרה פי"ב מי"א), ואמר בהזאה (במדבר יט,יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וגו' (הקיש טבילה להזאה כי בשביעי טובל כמו שביאר הכתב), ע"כ. והיינו רחץ במים. ואף על גב דבירושלמי מפרשו על טבילת האזוב כמו שכתבו התוס' (כ,א ד"ה ולא), וכדהביא התי"ט בסמוך דדריש וטבל והזה, לא משמע כן להרמב"ם מגמרא דידן (כ,א), דמייתי קרא דוהזה ולא דוטבל. ועוד דבכלל מזין הוא. ועוד דאפילו במסכת פרה דאיירי בדיני ההזאה תני טבל את האזוב, וכל שכן במתניתין דהו"ל למימר אין טובלים את האזוב. ועוד דכיון דטבילה ילפא מהזאה ומסתמא טבילה סמוכה הו"ל להקדים לא מזין דאיהי כולל ללא טובלין דאיהו פרטי כשאירע שהפליג הטבילה מההזאה, ואז הוה זו אף זו, לא מבעיא כל ההזאה דצריכה ביום אלא אפילו חלק ממנה, ומשום הכי הפכה הרמב"ם ז"ל, אבל לא קאי אמתניתין דהכא אלא אדשילהי פרה. ובהכי אזלא לה השגת הראב"ד ז"ל. ואולי שלזה כיון הכסף משנה במה שכתב לישנא דמתניתין נקט, ור"ל לישנא מעליא כלישנא דמתניתין דזו אף זו. ואם לא כיון לזה קשה לי להולמו אלישנא, דהשתא הרמב"ם אנו מצטערים והוא בא להוסיף דמתניתין. ומיהו קושיא שניה שהקשה התי"ט דתקשי מתניתין, כבר תירצה בכלל דברים דטבילה דמתניתין, אי הוה גרסינן מזין קודם ההיא דמפורשו כנ"ל בזו אף זו, וק"ל. באופן דהרמב"ם מפרש מתניתין כרש"י מחמת הטעמים שנז"ל. ועוד קשה לי לפירוש התוס' מה שכתבו גבי וכן שומרת יום כנגד יום, פשיטא מאי שנא שומרת יום כנגד יום מכל הטמאים, ולפי' רש"י והרמב"ם אתי שפיר מאי דמקשי פשיטא דמ"ש שומרת יום כנגד יום משום דכבר תני לא טובלין, אבל לתוס' מאי פשיטות. ועוד נלע"ד דתני מלין אחר טובלין, לאשמועינן נמי טבילת גרים ועבדים הצריכים מילה וטבילה, דלהרי"ף והרמב"ם צריכים לטבול ביום ואם טבלו בלילה לא הוכשרו, ואפילו לשאר פוסקים לכתחילה טובלין דוקא ביום כמ"ש הב"י ביו"ד סי' רס"ח, ע"ע:
וכיון שאין וכו'. אישתמיטתא מה שכתב בסמוך דנקט טבילת אדם בשומרת יום כנגד יום ומשום רבותא, והכי עדיפא מלומר דמשום דכתיב בהדיא לא תנייה דגם מילה והזאה בהדיא כתיבי: