אור ברסלב
קול הרמז מועד מגילה › פרק ב משנה ג

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

מגילה · פרק ב משנה ג

פרק ב משנה ב

שהלך לכרך. אבל בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהם, ש"ס (יט,א), ופי' רש"י ואף על פי שכבר קרא יום הכניסה:

כמקומו. האי כ' הדמיון דייק לבן עיר שהלך לכרך, דאפילו בכרך קורא כמקומו ועתיד לצאת בט"ו, אבל בבן כרך שהלך לעיר קורא במקומו בב', אפשר דאשמועינן דאפילו רחוק מן הכרך שלא יגיע שם בט"ו ושיהיה בדרך מכל מקום קורא כמקומו בט"ו. ואמנם בדין שאר חובות פורים לא אשתמיט שום פוסק לדבר בזה. ולא קמיבעיא לי במתנות לאביונים, דהא כתבו דאפילו למקדים לי"א וי"ב יצא, דכתב התי"ט לעיל פ"ק במ"ג משם הר"ב, כי קמיבעיא לי בסעודה ומשלוח מנות, דאמרינן בגמרא (ה,א), אין שמחה אלא בזמנה. ומינה נראה לי דלא כל אפייא שוין, דבן עיר שהלך לכרך וקרא בי"ד יעשה הכל בו ביום דזמן שמחתו הוא, ואם יחזור בט"ו לעירו אין שם עוד שמחה, אבל בן כרך שהלך לעיר וקרא עמהם, נראה דאם דעתו לילך למקומו בט"ו ימתין מלעשות סעודתו עד ט"ו. דגדולה מזו כתב הר"ן דאפילו מגילה חוזר וקורא בט"ו. ובהכי דייקא מתניתין דלא תני ואם לאו קורא כאותו מקום אלא קורא עמהם, והכי קאמר ואם לאו שאין דעתו לילך למקומו קורא עם שניהם, דהיינו בי"ד דנעשה פרוז בן יומו. (ואם חוזר למקומו בליל ט"ו קורא גם עמהן):

ויוצא בה ידי חובתו. גמרא (יט,א) אמרינן דלכולי עלמא צריכה שתהא כתובה כולה. ומשום הכי דייק תנא וקאמר ויוצא בה ידי חובתו, כלומר אף על פי שכולה כתובה מכל מקום לצאת ידי חובה מהיכן קורא, ובהא פליגי ולא בכתיבה:

תי"ט ד"ה אם וכו' - שחייב לקרות וכו'. נראה שדעתו שלא יקרא קריאת הלילה. ולא נהירא דהא לפי דברי הר"ב כיון שעלה עמוד השחר הוי ליה פרוז, והנה מעמוד השחר עד הנץ החמה עדיין יכול לצאת ידי חובת הלילה, כדאמרינן גבי קריאת שמע ופסקו השו"ע בסי' נ"ח ס"ה:

איכא למימר וכו'. תירוץ דחוק הוא, חדא דעיירות מרובות מכרכים, ועוד דאין כרך גדולה דאדרבה עיירות גדולות, שאין הדבר תלוי כי אם במוקף מימות יהושע אף על פי שיהיה קטן עתה ואינו מוקף, וכן הם היום שהכרכים ההם או חרבים או קטני הישוב. ולי נראה דזו אף זו קתני לא מיבעיא בן עיר שהלך לכרך דבעתיד לחזור בט"ו קורא בי"ד משום דכשיצא בט"ו לא יש קריאה במקומו, אלא אפילו בן כרך שהלך לעיר דאף על פי דדעתו לחזור בט"ו ויש קריאה במקומו אפילו הכי קורא בי"ד. ונראה לי דעל הטעם הזה אמרינן בגמרא (יט,א), אשכחן פרוז מוקף מנא לן, ומשני סברא הוא מדפרוז בן יומו קרוי פרוז מוקף בן יומו קרוי מוקף, דלא מטי בה כההוא הדין אלא בסברא, והיינו כל שכן דאם בן כרך בעיר שלא יצא בי"ד קורא בי"ד אף על גב דבבואו למקומו הם קורים בט"ו ויש לו מקום לקרות, כל שכן בן עיר בכרך דאין שוב קריאה במקומו:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה