קול הרמז מועד· רבי משה זכות
מגילה · פרק א משנה ג
זמן עצי כהנים וכו'. מתניתין זה אף זה קתני, לא מבעיא זמן כהנים דדלמא הכי התנו ביניהם מעיקרא, אלא אפילו תשעה באב דבזה נכנסו עכו"ם, קמ"ל דעיקר שריפת ההיכל היה בעשרה לכן מאחרים. ולא מבעיא תשעה באב שאינו מן התורה אלא אפילו מה שהוא מן התורה כעין חגיגה, והיינו אפילו חגיגה הבאה עם הפסח וכשחל בשבת, דלא תימא הואיל והפסח דוחה שבת אף חגיגתו תדחה כדי לאכול בפסח כמ"ש, וזה כעין קדימת השחיטה לזמן האכילה. ודהקהל אשמועינן דאף על גב דהיא מצוה דרבים לא מקדימים:
אימתי מקום וכו'. אמר מקום במקום בזמן, לרמוז דכיון דעיקר תקנת הקדמת בני הכפרים הוא לשכר להם ולא לתיקון העירות, לכן אם אינו מקום שנכנסים בשני וחמישי יאבדו ההטבה מהפנאת הכפרים וספוק מזונם, וכעין דכתיבנא גבי עשרה בטלנין. ואילו תני בזמן הוה אמינא דבבני כפר תליא דאי לא בעי למיעל לא לעיילו, קמ"ל דכיון דהמקום מוכן לכפיינהו בני הכרך ליכנס ביום הכניסה כדי שיהיו פנויים בזמן קריאתה: הרע"ב ד"ה עשרה וכו' - שבטלים ממלאכתם וכו'. והר"ן כתב דאין צורך אלא שבטלים בוקר וערב להיות מצויים בשעת תפילה בבית הכנסת
ושחרית וערבית די בכך. וטעמיה מסתבר דהא עיקר טעמא דבטלנין משום הא דאמרן (ברכות ו,ב), כשהקב"ה בא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה מיד כועס, ואין זה אלא בשעת התפילה. ולעד"נ שיש להוסיף טעם אחר מעין הענין, והוא דכיון שאין שם עשרה מופנה מן התפילה, פעמים יבואו הכפרים ולא ימצאו עשרה בבית הכנסת וימנעו מלבוא והו"ל כמקום שאין נכנסין בשני וחמישי דאינו שכר שלהם, וכדכתב התי"ט לעיל, ועיין לקמן בסיפא דהאי משנה:
תי"ט באלו וכו' - בי"ד וט"ו וכו'. ולי נראה דגם כולל דכפרים בחול, כגון יום ראשון דמקדימין ליום חמישי ולא ליום שני דהו"ל ט"ו, וכן י"ד ביום רביעי דמקדימין ליום שני ולא קורין בחמישי עם המוקפים. ומה שכתב התי"ט לא נראה, דהא ודאי אינם בית דין של מרדכי גזרו, דכיון דכתבו ולא יעבור פשיט דאין בעלי ט"ו קורים ביום ראשון אם חל ט"ו בשבת דאז הו"ל יום ראשון ט"ז, אלא בית דין אחר גזרו כך משום טעמי הנ"ל, ולט"ו בשבת לא איצטריך לומר דלא יאחרו, ומשום הכי דייק רש"י דלא כתב אלא בי"ד בשבת. ואחר כתבי זה ראיתי שהר"ן כתב וז"ל, באלו אמרו וכו' כלומר בבני כפרים ובני עיירות גדולות שאין להם עשרה בטלנין:
ואם כן באלו וכו'. לא אדע איך נאמר באלו המוקדמים מקדימים. ולי נראה דאלו ר"ל הנזכר במשנה זו עצמה, דהיינו עיר וכפר, דלא מוקף לא צריכי מטעם דכתיבנא דולא יעבור כתיב:
ד"ה מותרים וכו' - ומתנות וכו'. הא דתני אף על פי לא אתי שפיר לענין מתנות ואדרבא היא הנותנת, דבגמרא (ד,ב) מייתי ברייתא דתניא אף על פי שאמרו כפרים מקדימין וכו' נגבין בו ביום, ומקשינן אדרבא משום דאמרו הוא, ותירץ אלא הואיל ואמרו. אבל במתניתין ליכא למימר הכי, דלענין היתר ההספד ותענית דייקא לישנא דאף על פי. וי"ל דהכי קאמר אף על פי שאמרו בית דין של מרדכי בזמניהם לאתויי ימי הקדימה, מכל מקום מותרים בהספד ותענית ואפילו הכי מותרים במתנות. ולפי' דלא מותרים לא שייך למתנות. לפיכך לא תני ובמתנות כמ"ש בהספד ובתענית: