אור ברסלב
קול הרמז מועד מגילה › פרק א משנה ב

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

מגילה · פרק א משנה ב

פרק א משנה א

הרע"ב ד"ה חל וכו' בערב שבת וכו' - גזרה שמא וכו'. איתא נמי בגמרא (ד,ב), מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה (רש"י) לקבל מתנות אביונים ובשבת אי אפשר. וכתבו תוס' דצריך נמי להאי טעמא לאסור אף במקדש, דאי משום גזרה שמא יטלנה וכו' הוה שרי דאין שבות במקדש:

ד"ה חל י"ד וכו' - אבל בזמן הזה וכו'. מלתא פסיקתא נקט, דהוא הדין בבית שני שלא היו מגיעין שלוחין לכל הגולה, והכי דייק רש"י (ב,א), שפירש [בד"ה] כשישראל שרויים על אדמתן, והשלוחים מגיעים עד הפסח לקצה ארץ ישראל, ע"כ. דהיינו ט"ו כדתנן פרק קמא דתענית מ"ג: ד"ה חל להיות בע"ש וכו' - וקשיא לי וכו'. מעיקרא קשיא ליתא, דקריאת הפרשה דיום טוב היא חובה על הצבור ולא על היחיד, כי אם דוקא פרשת השבוע, אבל קריאת המגילה חובה על כל אחד וליכא למיחש לשאין יודע, אך פרשת ויבא עמלק היא כשאר פרשיות דיום טוב שאינם חובה ליחיד להשלימה כדפסק השו"ע באו"ח סי' רפ"ה ס"ז: ד"ה ומוקפין וכו' - ולא ידעתי וכו'. יודיענו הרב תי"ט מי הכריע לגמרא למיהב טעמא להקדמת בני הכפרים כדי שיהיו פנויים וכו', דהא קרא כתיב בזמניהם, אלא דהוא טעמא לבית דין של מרדכי. אי נמי יהיב הר"ן טעם נכון במ"ש בכל שנה ושנה לומר דאין מוקפים קודמים לעיירות אלא שיקדמו שניהם ביום אחד, ומסיק הר"ן והכי עדיף להו טפי מלקרות ביום הכניסה בהדי כפרים. ונראה דחדא ועוד קאמר. חדא דכבוד מוקפים הוא לקרות ביום שרוב העולם קורין בו. ועוד דתקנתא דידהו היא שלא יקראו עם הכפרים כדי שיהיו הכפרים פנויים להספיק להם המזונות:

כדי להזכיר וכו'. האי טעמא עיקר, דאי הוה סלקא דעתך למיגזר היכי מחייבינן לקרות פרשת ויבא עמלק דהוא דבר דשייך דוקא לפורים, מה שאין כן דרשת המגילה דאפילו קודם הפורים דרשינן לה. ועוד דשואלין משמע בחיוב, ולהתי"ט משמע שריותא בעלמא:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה