אור ברסלב
קול הרמז מועד מגילה › פרק א משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

מגילה · פרק א משנה א

מגילה

פתיחה:

ד"ה סידר וכו'. ומזל"ן להוסיף טעם אחר, משום דבמלחמת עמלק עשו תענית כדמייתי הרא"ש (סי' א) מן המדרש, ומשם ילפינן לתענית צבור צריך שלשה כדכתיב, (שמות יז,י) ומשה ואהרן וחור. ועוד דגם יום שלשה עשר שהיה זמן קהילה לכל התענו, ומשם סמך לתענית אסתר כמו שכתב ר"ת:

משנה א:

מגלה נקראת. לא תני קורין מגילה, דהוה משמע בלשון חיוב. אי נמי הוה אמינא דכל חד וחד חייב לקרותה, קמ"ל נקראת לאחרים ששומעים אותה:

לא פחות. לאפוקי מדקתני בירושלמי, כל החודש כשר למגילה שנאמר, (אסתר ט,כב) והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה. ולפי זה כבר

אשמועינן רבותא במאי דתני לא פחות. אמנם מ"ש ולא יותר, עיקר רבותא ליום ששה עשר, דסלקא דעתך דקורין בו מכמה טעמים, חדא דלפניהם הקדימו שלשה ימים והיה נראה דלאחריהם ליתקנו לכל הפחות ששה עשר. ועוד (תענית יז,ב), דכל הכתוב במגילת תענית אסור למספד לפניו ולאחריו, לר"נ [דפסק כרבי יוסי], ואם כן הוה אמינא דכיון דבששה עשר אית ביה שייכות לשמחה אימא דגם לקרוא ביה. ועוד דאי של חמשה עשר שעושין סעודת פורים בארבעה עשר אימא דיקראו בו. ועוד דכי חל ארבעה עשר בשבת דעיירות מקדימים ליום חמישי, הוה אמינא דכפרים יקראו ביום שני שלפניו כדי שיספקו מזון לעיירות. באופן דמכל הני טעמי הוה אמינא דיהיה גם יום ששה עשר ראוי לקריאה, לכן תני לא יותר. ומעתה יובנו דברי רש"י והר"ן שכתבו לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו דהיינו יום ט"ז, כלומר החידוש הוא ליום ט"ז. אי נמי בא לרמוז דזמנים אלו אין כח ביד חכמים להוסיף עליהם מאיזה טעם שיהיה, משום דהכי תקון אנשי כנסת הגדולה כשתקנו ומקרא ילפינן להו בגמרא:

המוקפין. במאי דסליק מתחיל. אי נמי משום דזוטרי מלתייהו:

אלא שהכפרים וכו'. הר"ן (סד"ה אלא) נסתפק אי כפרים קורין דוקא ביום לבד בבואם לעיירות ובכלל קולא שלהם הוא, או אפשר שיקראו בלילה ביחיד בבתיהם. ואזדא לטעמיה דמפרש ההיא דאמר רב (ה,א), מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד ושלא בזמנה בצבור, כשחל פורים בשבת דמקדימין, אבל לרש"י דפירש לה בכפרים שמקדימין ליום הכניסה ודאי דלא קורין אותה ביחיד. ונראה לי דלא קרי ליה הר"ן שלא בזמנה אלא דוקא כשנדחית, אבל הקדמת הכפרים קרי בזמנה, דהא עיקר כל הזמנים דמתניתין משום הכפרים אתקון:

הרע"ב ד"ה מימות יהושע וכו' - התחיל להלחם וכו'. ובפי' רש"י שבהרי"ף כתיב, לפי שיהושע הנחיל את הארץ ונקראו הנחלות על

שמו. ונראה לי שר"ל שהואיל שעיקר הטעם הוא לחלוק כבוד לארץ ישראל, אם כן יהושע שהנחיל ארץ הקדושה הוא העיקר:

כתוב זאת. דעליה סמכו לכתוב המגילה, כדאיתא בש"ס (ז,א. יח,א): תי"ט ד"ה מימות וכו' - ומנא ידעינן וכו'. אם יהיה העלם לידיעה זו, גם דשל זמן יהושע מי הודיעם, שהרי דין כרכים מוקפים נוהג אפילו בהרי חשך, אלא מאי אית לך למימר דכל שנודע שהיה מוקף מימות יהושע קורא בחמשה עשר, אבל אין אנו אחראים להן, ואם כן מה לי מימות משה מה לי מימות יהושע. ועוד דלא מודינא ליה מאי דקאמר, דאם מימות משה אם כן אפילו מוקפת מזמן יציאתם ממצרים, דהא קרא דערי הפרזי לא נכתב אלא אחר הכבוש דסיחון ועוג והיינו סמוך לפטירת משה רבנו ע"ה: ד"ה אלא שהכפרים וכו' - אבל רמי עלה וכו'. אין זה תברא דהא בהא תליא, שבהיותם מרויחים שכר מניעת טורח החזרה ממילא

(יתפסוהו)[יתעסקו] לפנות מכל עסקם ולהספיק מזון לכרכים. והא דמפרט הר"ב לצרכי פורים, הוא ליתן טעם לתקנת מרדכי ואסתר, כי קודם המאורע של פורים לא מצאנו שום שכר לכפרים מפני שמספקים, ודוקא משום יום פורים היתה התקנה, מפני שגם ימי סעודתם הם כשל עיירות בארבעה עשר, וכמו שכתב הרמב"ם, ולולי היו נשכרים לא יחושו להפנות בזמן ששונם, אבל שאר ימי שנה דיים במה שמרויחים במחית פירותיהם דכל אשר יביאו:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה