אור ברסלב
קול הרמז מועד יומא › פרק ד משנה ב

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

יומא · פרק ד משנה ב

פרק ד משנה א

שעיר המשתלח. בזה היה עיקר הזהורית שהיה מלבין, ולכן הקדימו לשל שם:

בית שלוחו. השי"ן בחיר"ק ולא בשב"א:

הרע"ב ד"ה לשון של זהורית, - צמר וכו'. ומשקלו שני סלעים,

הרמב"ם, והוא מן הגמרא (מב,א):

תי"ט ד"ה ובני וכו' - ויכפר על החייב וכו'. הכי אמרינן בגמרא (מג,ב) לשנויי מאי שנא דבוידוי קמא לא מזכיר ובני אהרן. וקשה מאי בעי דמשמע דהוה ניחא ליה אי הוה תני ובני אהרן בוידוי קמא נמי יקשה דתרי זימני למה לי. וי"ל דנפקא מינא לדביני ביני, פי' אולי הוצרכו כפרה בין וידוי קמא לתניינא, וכדאמרינן בפ"ק דשבועות (ח,ב), דאמרינן התם, ונכפר חיצון אדידיה (והוא הדין דפנימי) [ואמאי דעביד פנימי], נפקא מינא לטומאה שאירעה בין זה לזה, ומשום הכי בעי אמאי לא מדכר ובני אהרן בוידוי ראשון, ומשני דצריך תחילה להתקושש וכו'. אבל אכתי קשה אמאי מזכיר בוידוי השני אני וביתי. וי"ל דנפקא מינה לביני ביני כדכתיבנא. ועוד נראה לי דסתמא דמתניתין כרבי שמעון דסבר דבעי שני וידוים בדם הפר, כמ"ש בשילהי פ"ק דשבועות (יד,א), ולעולם דבזמנא קמא דקאמר אני וביתי גם בו נכלל כל בית אהרן, אלא דלא מזכירם בהדיא משום טעמא דיבא זכאי, וכן כתבו התוס' שם בשילהי פ"ק דשבועות (ד"ה שני). וא"ת אי משום הא ליסתני במה דקאמר תחילה אני וביתי ואחר כך ובני אהרן, דבמאי דמדכר נפשיה בתחילה הוי ליה כבר זכאי. וי"ל דלא מקרי זכאי עד שיאמר כל סדר הוידוי על עצמו, אנא השם חטאתי וכו' אנא בשם כפר וכו'. ובזה דייקא מתניתין דלא תני ובא לו עוד אצל פרו אלא בא וכו' שנייה משום דשתי הפעמים שוות:

סד"ה לעוונות וכו' - אבל בתורת כהנים וכו'. וכן הוא בירושלמי:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה