קול הרמז מועד· רבי משה זכות
יומא · פרק ג משנה ו
פרסו סדין. ממה שכתבו התוס' דל"א ע"ב (ד"ה כדאמר רב כהנא), למדתי צריכות למשנתנו לחזור ולשנות סדין של בוץ, וזה דסד"א דכיון דהשתא לבוש בגדי לבן ושפשט בגדי זהב ושכבר פרסו לו סדין של בוץ פעם הראשונה, אם כן הוה אמינא דהשתא לא לבעי היכרא, קמ"ל:
לבש. אף על פי שבכל שמונת בגדי כהן גדול היו ארבעה של בוץ, מכל מקום לא היה משתמש בהם לעבודת היום, דצריכים בגדי בוץ
חדשים ליום כפור, כדאמרינן בפ"ח דזבחים. והרמב"ם כתב בפ"ח דכלי המקדש, דשלשה מיני בגדים היו, ארבעה של כהן הדיוט, ושמונה של כהן גדול, וארבעה בגדי לבן ליום הכיפורים:
הרע"ב ד"ה לבית וכו' - ונקראת על שמו. לפי מה שכתב הרמב"ם
בתמיד [במידות פ"ה] שהרגו אותו כשמצאוהו שם, אתי שפיר
דנשאר שמו עליה לאות לבני מרי, ועין מ"ש בעבר הדף משם הערוך: תי"ט ד"ה הפרוה וכו' - בנאה וכו'. משום דכאן עיקרו נטר ליה רש"י לפרושי הכא ולא לעיל (מ"ג). וכן בגמרא (לה,א) לא פירש מאי בית הפרוה אמגושא אלא אהאי מתניתין:
בשם הערוך. וז"ל, יש מן החכמים שאומרים כי חפר מחילה תחת הקרקע בקדש עד שיראה עבודת כהן גדול והרגישו הכהנים בחפירה ומצאוהו וקראו אותה הלשכה על שמו, ע"כ. ואתי שפיר למ"ש התוס' דל"א ע"א (ד"ה וכולן), שגג בית הפרוה היה שוה לקרקע העזרה, ואם כן מחילה וחפירה היתה: