קול הרמז מועד· רבי משה זכות
יומא · פרק ג משנה ה
מחמין לו חמין. או עששיות של ברזל מלובנות באש או מים חמין, כן כתב הרמב"ם הל' עבודת יוה"כ (פ"ב ה"ד):
כדי שתפוג. אבל לא לחממם ממש, דאם כן יצטרכו לחמם המים או ללבן העששיות ביום הכיפורים. ותנייה הכא ולא לעיל בטבילה
ראשונה, משום דדוקא מקוה זה היו מפיגין משום דפשו ביה טבילות, ומסתמא היה יגע ברוב העבודות ומרגיש יותר בקרירות:
הרע"ב ד"ה בין וכו' - וה"ה נמי וכו'. אלא דתנא לא נחית השתא אלא למתני קטורת דשחר ובין הערבים, ואפילו הכי הקשה שאף על פי
שכבר התחיל בקרבן דהיינו בזריקת דמו, היה מניחו מלגמור השאר דהיינו האברים ועשה הקטורת. ומאן דאמר בגמרא (לד,א), בסדרא לא מיירי, ר"ל דלא מיירי בסדר המדוקדק דהיינו בין דם לנרות, ומכל מקום דרך סדר הוא כנזכר. ובזה מתורץ מ"ש התוס' (ד"ה לעולם), דלוקי מתניתין גם כאבא שאול כיון שבסדרא לא מיירי, דלרבנן אתי בסדר במקצת אבל לאבא שאול דתני קטורת בתר נרות לא אתי בשום סדר:
תי"ט ד"ה איסטניס וכו'. עיין מה שכתבתי שם: