קול הרמז מועד· רבי משה זכות
יומא · פרק ג משנה ד
פשט. עיין מה שכתב התי"ט לקמן מ"ו:
את הראש. נראה דלא מסתייה אי תני האברים לבד, דהוה אמינא
דיקריבם על הסדר ששנוים לעיל, הלכך תני הראש ולא תני הרגל בהדיא, להודיע שאם רצה להוליך בפעם אחת כמה איברים בהדי ראש מוליך, דהכא ליכא טעמא דרוב עם. דעם זה יתורץ למה לא הזכיר סלת דתמה התי"ט על זה, ונראה דאם רצה להעלותה עם הקרביים רשאי אף החביתין לבדן דדידיה נינהו ואחר כך הנסך דדצבור הוא:
תי"ט ד"ה וקידש וכו' - דהא תנן וכו'. וי"ל דלאו אכלי קאי אלא אמים שמשם היה נוטל מים לקדוש דקדושים הם אותם שבכיור: