קול הרמז מועד· רבי משה זכות
יומא · פרק ג משנה ג
תי"ט ד"ה לעזרה וכו'. גם הר"ב בכאן רמזו, דמדקאמר דלעבודה לאו דוקא, משמע דלעזרת ישראל קאמר, דאי לשל כהנים אין ישראל נכנסין אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה ולתנופה, כדתנן פ"ק דכלים מ"ח:
ד"ה חוץ וכו'. ומהאי טעמא נמי י"ל דלא היה מקדש ידיו ורגליו קודם הטבילה, דדוקא בפשיטה ובלבישת בגדי הקדש היה צריך לקדוש ידים ורגלים. אבל לעד"נ כעין ראיה מן הפסוק דכתיב, (ויקרא טז,כד) ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה. דבגדיו הם שמונת בגדיו ולבישה הנזכרת בהאי קרא היא השנית אחר שגמר עבודת היום ופושט בגדי הבד. וקרא דייק דדוקא ללבישת בגדיו השניה תהיה הרחיצה במקום קדוש, לאפוקי רחיצה ראשונה לפעם הראשונה שלובש בגדיו לתמיד של שחר דלא צריכה מקום קדוש. והרמב"ם נתן טעם אחר בפ"ב מהל' עבודת יוה"כ ה"ג, עיי"ש: