קול הרמז מועד· רבי משה זכות
יומא · פרק ב משנה ב
תי"ט ד"ה ארבע וכו' - אבל הרמב"ן וכו'. יישר חילו שיגע ומצא צד זכות, אבל בעלי התוס' (ח,א ד"ה דכולי עלמא), הודו ואמרו דמנהגם היה שלא להקפיד לכתוב כהלכתם, ע"ע:
מתברכים וכו'. ואם תמצי לומר שהם של שחרית ושל בין הערבים, שהרי אם בגמרא (כו,א) אמרו שהזוכה בשחר זוכה גם לערב, מוקמינן ליה אקרבן אבל הקטורת אמרו דמפיסים שתי פעמים. ל"ק דבירושלמי (ה"ג) אמרו בהדיא דגם דמחתה מתברך, וגרסינן [שני כהנים היו] מתברכים בכל פעם:
ופייס רביעי וכו'. תמיהה לי חדא דאם הם של אמש ודאי לנו בראש המזבח, דאם לא כן נפסלו בלינה, ואם כן אין שייכות לפייס זה בהם. ועוד שהרי איתמר בשבת כבר נעשה פייס זה, ואותן שזכו בו להם ראוי לעלותן ביום הכיפורים. ולקושיא הראשונה צריך לומר דסבר כריב"א (מה,ב תוס' ד"ה סודרן), דאין לינה מועלת על הכבש או סובב:
כרבי ישמעאל דאמר וכו'. הא לא קשיא דבפלוגתא לא מיירי:
לשיושיטו האיברים וכו'. עליו להביא ראיה שיהיה יום הכיפורים שוה לשאר הימים בזה, שהרי לקמן פ"ו מ"ז תנן, בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרען והוציא את אימוריהן. אף על גב דכל הפשט וניתוח מותר בזרים וכל שכן בהקרבת האברים דהוי מקבלה ואילך. ויותר נכון לומר דאפילו לא יהיה פייס רביעי ביום הכיפורים אגב דתלת קמאי תנייא תנא, דע"כ לומר כן במשנה ו' וז' דלא שייכי לכיפור כלל ואגב שארא תנייה הדא, וכל שכן דמעיקרא לא קשיא על הרמב"ן, דדלמא פייסי דהאי פירקא אליבא דרבי ישמעאל נשנו: