קול הרמז מועד· רבי משה זכות
יומא · פרק ב משנה א
את המזבח תורם. בגמרא (כב,א) אמרינן, דאחר תקנת הפייס לתרומת הדשן התקינו נמי שהזוכה בה יזכה בסדור המערכה ובשני גזרי עצים. ואפשר שלזה רומזת מתניתין (במ"ד)[במאי דאמר] תורם שתי פעמים, דהו"ל לקצר ולומר כל הרוצה תורם את המזבח, אלא דחזר ואמר תורם דלומר דוקא תרומת הדשן, וזה קודם תקנה לאפוקי אחר כך דזוכה עוד בשתי עבודות:
הרע"ב ד"ה ואם היו וכו' - אבל מעתה כולם וכו'. ר"ל כל אותם שהיו רצים ורוצים לתרום:
תי"ט ד"ה בראשונה וכו' - לא אתו וכו'. ואף על גב דאף הקטר איברים ופדרים עבודת לילה וקנו להו פייסא מעיקרא, שאני מיגנא ממיקם, גמרא (כב,א), ופי' רש"י דנוח לאדם לנדד שינה מעיניו כל הלילה להקטר איברים מלקום בהשכמה לדישון:
ד"ה הצביעו וכו'. כתב הרד"ק (בספר השרשים) בשורש צבע, ששם אצבע הוא מאותו השורש והא' נוספת, ומביא ראיה ממתניתין דקתני הצביעו בלא א':
אבל הרמב"ם וכו'. והכי מוכח בירושלמי ששנו שם (ה"א ט,ב), הממונה היה מגביה מצנפת וכו', נראה שלא היתה כי אם הגבהה:
וכמ"ש כסף משנה וכו'. מן הירושלמי לא משמע כן שאמרו שם וז"ל, הממונה היה מגביה מצנפתו של אחד מהם והם יודעים שממנו היה
הפייס מתחיל וחש לומר שמא לאוהבו או לקרובו, עכ"ל. ואי איתא דאחד היודע המנין אינו יודע ממי נטל המצנפת והנוטל לא ידע המנין, איך היה שום חשד שירצה להיטיב לאוהבו כיון שאין בידו טובו, וגם מזה משמע שבממונה תליא הזכרת המנין:
ד"ה ואין וכו' - והיו דחוקים וכו'. לא ידעתי מי דחקו לדחקם, שהרי אפשר בשולט בשתי ידיו שהוציא אצבעות שמאלו הסמוכה לימין חבירו שאצלו או איפכא, ומ"ש מדאבות שעומדים צפופים, לא הבנתי איך נגע ופגע בענין שלנו, כי שם מפני רוב העם היו נדחקים וכדפי' שם הר"ב: