קול הרמז מועד· רבי משה זכות
יומא · פרק א משנה ח
הרע"ב ד"ה תורמין וכו' - בין רב וכו'. רש"י (כ,א במתני') הוסיף, ובלבד שלא יפחות ממלא קומץ. ומשום דמסתמא המחתה היתה מכילה יותר מקומץ לא חש הר"ב לכותבו, וגם לא הזכירו הרמב"ם בהלכות תמידין:
ד"ה ביום הכפורים וכו' - משום חולשא דכהן גדול וכו'. בתוס' יש שתי סברות. ויש אומרים שגם תרומת הדשן היא דוקא בו. ור"י סובר
דכשרה באחר אלא שהיו מקדימין לתרום ולסלק האיברים שלא נתעכלו כדי שימצא כהן גדול הכל מזומן, ולישנא דתורמין דקתני הכי משמע, וכן כתב הרמב"ם בפ"ד דעבודת יום הכיפורים ה"א, וגם הרמב"ן דמייתי התי"ט לקמן (פ"ב מ"ב) סבר הכי, אבל רש"י והר"ב נראה דסברי כקמאי, ובאמת צריך טעם לסברא אחרת שהרי קיימא לן (כז,ב), תרומת הדשן תחלת עבודות היום היא:
ד"ה וברגלים, - דנפישי וכו'. הני רגלים אי בליל יום טוב הראשון דפסח מיירי, תינח שרבים חלבי הפסחים בארבעה עשר, אבל עצרת וחג
צריך לומר דהיינו שלמי שמחה. אי נמי בליל יום שני מיירי דמרובין עולות ראיה ושלמי חגיגה, וצריכים להקדים הדישון מחמת רוב הדשן ולהכין ליום השני, דמרובים נדרים ונדבות דקיימא לן (ביצה יט,א), דאינן קריבין ביום טוב: