קול הרמז מועד· רבי משה זכות
יומא · פרק א משנה ז
הרע"ב ד"ה פרחי כהונה, - בחורים וכו'. והוא מלשון המקרה, (איוב ל,יב) על ימין פרחח יקומו, ונכפל למ"ד הפעל:
תי"ט ד"ה באצבע וכו' - עד אצבע צרדה וכו'. וכן בזוהר ברעיא מהימנא פרשת פנחס (רכח,ב) קורא צרדה לאצבע שבו כורכין רצועה לתפילין:
לפי שהוא צרה לאחרת וכו'. ואי אלים חילי הוה אמינא שהכאה זו היא הנקרא בלשון ספרדי קאשטאנייטא בלע"ז, והוא ממש חיבור האמה לגודל ומכים בכח ומשמיע קול יותר הרבה מהכאת האמה על הכף, ולפי שזה תלוי באמון יד ובכח המכה אמרינן בגמרא (יט,ב), דרב הונא מחוי הכאה דפרחי כהונה ואזל קליה בכוליה בי רב, וכן נוהגין העולם לעשות בזמן ההזדרזות, ומכין לפניו יותר מדויק. ועוד דחסר במשנה המקום שמכין בו שהוא הכף. ולפי פי' במלת צרדה רמזו לשתי האצבעות, ומפני שאין דרך לחבר אצבעות אחרות לענין הכאה לכן די במ"ש (יט,ב), צרתא דדא שהוא הידוע. אחר כך ראיתי שהרמב"ם סובר גם כן שכך כתב בפירושו, מכין באצבע צרדה הוא שיכה בגודל עם האצבע האמצעי בכח והרבה עושין אותו בני אדם בעת השמחה ועושין בו תנועות עריבות. ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול: