אור ברסלב
קול הרמז זרעים שביעית › פרק ה משנה ד

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

שביעית · פרק ה משנה ד

פרק ה משנה ג

לוף של ערב שביעית. יש לדייק דאמאי הפסיק התנא במשנה ד' בין משנה ג' וה', דאיירי למוצאי שביעית ושל זו מערב שביעית

לשביעית. ונראה דשפיר נקט לה הכי משום דגם לוף דמשנה ג' איירי שגדל בששית ונכנס לשביעית כדהביא התי"ט:

תי"ט ד"ה לוף וכו' - דכשעוקר וכו'. פשיטא זה ואין צריך לאומרו, כי טעם שינוי דמתניתין הוא שלא יראה כעובד את הארץ, וכל שכן

דבית הלל לא בעו שינוי, ומדכתב הר"ב ולא חיישי דלמא מחזי כעבודה, דמוכח דאורחייהו בהכי ואפילו הכי לא חיישי שהרי אין זה דרך עבודת קרקע לחפור מעט ולהניח מעט, היינו מה שבין כל לוף ולוף, ועיין מ"ש לקמן:

כאילו הפסידן וכו'. הרי זה לפי דעתי לא נהנה ולא חסר, דאי הניחו בארץ אסור בהנאתן, ואם כן אם יעקרנו אינו חסר כלום, ורחמנא לא אסר ההפסד כי אם במה שראוי לאכלה. אבל מעיקרא קושיא ליתא דהכא עסקינן כשקדם לצמוח בששית. והכי דייק הר"ב ולא הוסיף צמחים, הוסיף דייקא, וכבר קדם לעיל דאין איסור ספיחים אלא בהנך בתחילת גידולן בשביעית, ואם כן ספיחי לוף זה מותרים בשביעית ויש בהם איסור הפסד:

ד"ה בקרדומות וכו' - ואפילו הכי הוי וכו'. נראה דהיינו דוקא לרבי יהודה אבל לא לחכמים דפליגי עליו, ואם אינו כן לא ידעתי מה אמרו הש"ר והר"ב ולא חיישינן וכו', והש"ר סתם וכתב בית שמאי חיישי לעבודת קרקע ובית הלל לא חיישי, ואי בשל מתכת הוי שינוי ממש בודאי דחיישי. ולפי זה בהא פליגי רבי יהודה ורבנן, דרבי יהודה סבר דלא התירו אלא על ידי שינוי ורבנן סברי דלא חיישי כלל בית הלל לעבודת הארץ מטעמא דכתיבנא לעיל, ואם כן לא שנא לוף משאר ירקות דבכולהו בעינן משיעשה כיוצא בו:

ד"ה ומודים וכו' - ועיין מה שכתבתי וכו'. גם אני עניתי בו חלקי שם בכללות, וכאן לאומר בפרטיות דנפקא מינא לדידן דבאלו המקומות או בין הסלעים בצדי השדה לא ניחוש לכל החששות הנזכרות בפרקים הנ"ל, דחיישינן שלא יראה כעובד האדמה כגון דאשפתות ולקיטת עצים ואבנים וכיוצא, משום דאין דרך לזרוע בסלעים ובצדדים, ואי סברא רווחת אם בית שמאי המחמירים מקילים בית הלל דתמיד מקילים:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה