אור ברסלב
קול הרמז זרעים שביעית › פרק ה משנה ג

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

שביעית · פרק ה משנה ג

פרק ה משנה ב

לוף שעברה. לא תני לוף שיצא למוצאי שביעית, לרמוז למאי דמוקמינן בירושלמי דכבר גדול העיקר בששית וכדכתב התי"ט בסמוך, והכי

קאמר לוף שעברה עליו כל השנה השביעית שקודם לה כבר היה גדול: יעשה חשבון. תני בתוספתא (פ"ד מ"ב), רבי אליעזר אומר אם שהה שלש שנים נותן לענים רביע אם שהה שתי שנים נותן לעניים שליש אם שהה שנה אחת נותן לעניים מחצה, והיינו חשבון דמתניתין:

אין לעניים. הוא הדין דאין לעשירים עליו חשבון, אלא משום רבי אליעזר נקט הכי. ומפני זה לא הזכיר [הרמב"ם] דין משנה זו בחיבורו, משום דהלכה כרבי יהושע ואין שום הוראה למעשה שכל העלין של בעל הבית:

תי"ט ד"ה לוף וכו' - ועקרוהו במארופות וכו'. לעד"נ דלא צריכים לכך, דיש לומר למאי דאמרינן דאזלינן בתר לקיטה, היינו בירק שלא תיקן אותה כשנגמר, אבל לא לירק שמניחים אותו לשדה זמן רב אחר גומרו, וז"ל תוס' בפ"ק דראש השנה די"ג ע"ב ד"ה אחר גמר פרי, אין זה אחר לקיטה דזמנין דנגמר לפני ראש השנה ונלקט אחר ראש השנה וכל ירק נמי הולכים בו אחר גמר פרי אלא דנקיט בכל דוכתא בתר לקיטה משום דלקיטה תכף לגמר הפרי כו', ע"כ. הרי שהעיקר תלוי בגמר פרי ולא בלקיטה, וכיון שכן אין הולכים בעלה הלוף אחר לקיטתן בשמינית אלא אחר גומרן בשביעית. והשתא ניחא מאי דהוה קשיא לי דכיון דפלוגתא דהני תנאי היא כהנהו דפ"ט מ"ח, וכדכתב הר"ב דרבי אליעזר כרבי יהודה ורבי יהושע כרבי יוסי, מה צורך למשנה זו שהרי בכלל ההיא דפ"ט היא, אלא משום דמהכא ילפינן חילוק דין עלה הלוף לשאר הירק:

כדינו וכו'. תימה דהא כבית שמאי:

ומשני וכו'. והיינו דתנן אם לקטו העניים את עליו לקטו, פי' ואין בזה אסור ספיחים ולא ממחינן בידייהו:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה