אור ברסלב
קול הרמז זרעים שביעית › פרק ג משנה ז

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

שביעית · פרק ג משנה ז

פרק ג משנה ו

הרע"ב ד"ה שזעזעתן המחרישה כו'. נראה לי דאי לא תזעזעם המחרישה נראים כאילו שם היו מששת ימי בראשית וכשנוטלן נראה כמתקן שדהו, אבל אם ראויות הם להזדעזע במחרישה מוכחא מילתא שהושמו שם על ידי אדם לשמרן שם עד שיצטרך להם, והיינו דקתני בתוספתא (פ"ג מ"ב), אבנים התושבות שמזעזתן המחרישה, ופי' הש"ר מלשון גר ותושב, וכלומר שאינם מצורך השדה, ע"כ כי סתם תושב הוא הבא ממקום אחר להתישב במקום אחר כמו שכיר ותושב ששניהם גרים, ויש חילוק בין יושב לתושב ופשוט הוא. ואם כן אבנים תושבות, ר"ל שנתישבו שם על ידי אדם, והוא הדין למכוסות ונתגלו, דמוכח שהושמו וכסו אותן דאין דרך קרקע עולם להתגלות כי קשה הוא:

תי"ט ד"ה המסקל וכו' - ומן התימה כו'. ולמה לא יתמיה אף על הש"ר והר"ב שלא פירשו כך, אלא ודאי דמשמע להו דמעלייא דמתניתין

מוכח בהדיא דבמחובר איירי, והכי נמי הרמב"ם בחיבורו מייתי להו בסדר דמתניתין. ועוד מדתנן גרגר וגל בתר הכי שמע מינה דבמחובר עסקינן, וכל שכן דממה שכתב הרמב"ם שצריך לאבנים מוכח דבמחובר איירי, דאי לא תימא הכי מה היה צריך לזה דדיו שמניח התחתונות להורות שאינו תקון השדה:

דזו בתלוש כו'. תימה לי מאי קושיא והלא התם איירי בערב שביעית והכא בשביעית. ונראה לי דקשה לו משום דכל הנהו מלאכות דהותרו בפ"ב עד ראש השנה לא הותרו בשביעית אפילו בשינוי כי אם סיקול לבד, והכי פריך בשלמא שאר מלאכות דלא הותרו כלל ליכא למיחש למידי, אבל סיקול דהותר בשביעית למה לא השוו המדות לשאפילו ערב שביעית לא יסקל כי אם העליונות, ולמה לא חששו שכיון שהתירוהו גם בשביעית שלא ישנו ממה שעשו עד ראש השנה, דהיינו דסקלו הכל, ומשני דליכא בית מיחוש משום דזו בתלוש וזו במחובר, ונמצא שמה שהותרו בערב שביעית לא הותר בשביעית כלל ועיקר:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה