קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
שביעית · פרק ב משנה ג
בפיסולו. נראה לי ליתן טעם ללשון הזה כמדבר בעדו, ולא שנה כל זמן שהוא רשאי בעבודת האילן הוא רשאי בפיסולו. וי"ל דמשום
דרבי שמעון פליג אדרבי ישמעאל דלעיל פרק קמא מ"ד, וסבר דמן התורה מוסיפים לכן תלי הדבר מעצמו, וכלומר לפי סברתו ראוי להחמיר: תי"ט ד"ה מסקלין וכו'. נראה לי דבסקול מודה רבי שמעון משום דלא דמי כלל לעבודה דגם לשטוח בו פירות צריך לסקלו, ומפני כך לא עירבו עם האחרים שהם דומים לעבודה. והא דלא תנייה לעיל בהדי מזבלין ליה, טעמא משום דזבול שייך גם באילן כדכתב לעיל, וסיקול הוא דוקא בשדה לבן שהרי גם בכרם כתיב ויסקלהו, אלא משום דזיבול הוא הקרבת התולעת וסיקול הרחקת הנזק דומיא דאינך דבהדיא: