אור ברסלב
קול הרמז זרעים פאה › פרק ח משנה ט

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

פאה · פרק ח משנה ט

פרק ח משנה ח

ועליו הכתוב. וא"ת מאי משמע מהאי קרא דיפרנס אחרים. וי"ל במה שאמרו רז"ל בדברים רבא סדר שופטים (ה,ח), א"ר סימון בשם רבי יהושע בן לוי כל מי שבוטח בה' זוכה להיות כיוצא בו מנין שנאמר (ירמיה יז,ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, פי' יהיה מובטח שהוא כביכול יהיה ה', ומינה שפיר דיפרנס אחרים משלו דומה ליוצרו שזן את הכל. וגם אתי שפיר על דיין שדן דין אמת לאמתו (שבת י,א) שהוא שותף ה', וכדפי' התוס' (ד"ה דין) לאפוקי דין מרומה, שטורח ומוציא זמנו, וצבי דביתיה לא עביד, מימיו לא יראה עוני, ואת האחרים יזון. ומ"ש הב"י (ריש טור חו"מ) על התוס' אינה קושיא, שהרי הדן עפ"י שני עדים הוא לפי התורה ודין אמת הוא, קמ"ל לאמתו של הדין ולא לפי האמת הנראה מהטענות הטוען והעדאת העדים. ופירושו מוכרח ממקומו שהרי ממשה ילפינן לה וכתיב ביה (שמות יח,כו) הדבר הקשה יביאון אל משה, והיינו הקשה להשפט ועיין למטה עוד:

וכן דיין. גם ענין זה אינו חוץ מעניינא דמכלתין, שהרי גם חילוק מתנות עניים נקרא דין, כמו שכתבתי לעיל גבי והקופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה, משום דהו"ל דיני ממונות:

שעיניו כהות. משום דפשטיה דקרא הוא שיסתם עיני שכלו וכמו שפי' רש"י בחומש פרשת משפטים (שמות כג,ח), לכן אשמועינן דגם

בעינים ממש איירי קרא שסופן להיות כהות. ומש"ה לא מייתי פסוק דפרשת שופטים דכתיב (דברים טז,יט) יעור עיני חכמים, דהתם יותר פשוט דמיירי בעין השכל דחכמים, ומייתי יעור פקחים, שבכל התורה נאמר פקח על עיני בשר. ומתרי קראי ילפינן תרי מילי, שיסתם שכלו וזה מיד באותו הדין ושיתעור לסוף ימיו (וגם דשל שופטים מיירי אפילו בלוקח שוחד לשפוט אמת כדפירש"י שם משום דכתיב בתר לא תטה ולא תכיר ודוק משא"כ בפסוק דמשפטים):

הרע"ב ד"ה מי שיש כו' - דלא עבדין. ואיירי או בחולה דאינו יכול לישא וליתן או בתלמיד חכם דאינו רוצה להבטל מדברי תורה,

דאל"כ כיון דיש לו במה לעסוק נכפייה שיעסוק:

תי"ט ד"ה אינו וכו' - במדת עונש וכו'. אין זה במשמעות הלשון אלא הכי פי', אעפ"י שלא יחיה הרבה אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך.

ובאידך ה"ק דאם יזכה להאריך ימים לא ימות מן הזקנה עד שיפרנס אחרים, אבל אם נקצרו ימיו לאיזו סבה לא יתחייב שיפרנס אחרים: ד"ה וכן וכו' - ולא לשוחדו וכו'. לדידי אתי שפיר במה שפי' בוהיה ה' מבטחו שמובטח שיהיה כיוצא שהרי הוא שותפו של הב"ה, כדילפינן בפ"ק דשבת (י,א):

והיה ה' מבטחו. היה נראה דבכלל דברי הב"י דבריו, דמה לי שוחד ממון או של אהבה, אבל אינו כן כי במ"מ הפונה לשוחד מעולם לא יכוין לאמת כי כן גזרת ה'. ומה שפי' רש"י בפרשת משפטים היינו לסברת הדיין שאומר אקח שוחד ואדון אמת, אבל לא יעלה בידו דכתיב כי השוחד יעור:

לאמתו וכו'. אם הכוונה לפי מה דמשמע ליה הו"ל למימר ולאמתו דתרי מילי קאמר, אלא כוונתם ליישב מה שהקשה הב"י באמרו, דדין אמת משמע אפילו בשאומר יהיה קולר מוטל על העדים שהתורה האמינה לשני עדים, ולא אמרו שלכן קאמר לאמתו של דין ולא יטו את הדין ממה שהם חושדין שיש רמאות באופן שהנטיה שאמר היא לפי חשד שלהם, ולזה חייבים לטרוח שיהיה ביושר ואמת שלו. ואם תזכור מאי דפי' רש"י גבי (עירובין יג,ב) אלו ואלו דברי אלקים חיים, שפי' מפני שבין בית שמאי ובין בית הלל הולכים לפי מדות התורה, לא יקשה לך מ"ש שגם דין המרומה נקרא אמת, הואיל והוא לפי גזירת התורה והרי הוא כדברי בית שמאי, אבל דברי בית הלל הוא אמת לאמתו. ובפ"ק דמגילה (טו,ב) כתבו התוס' עוד וז"ל, נראה דמשום הכי נקט אמת לאשמועינן דבדין מרומה צריך לחקור העדים בטוב עד שיתברר האמת ואז ידונו לאמתו, עכ"ל. וכוונתם דאע"ג דקי"ל דדיני ממונות לא בעי חקירה, מ"מ צריך לחקור העדים בדין הנראה שהוא מרומה. והיא היא מה שאמרו בשבת לאפוקי דין מרומה, ור"ל שלא ימהר לחתוך עפ"י העדים וכנ"ל. ומהרי"ט בחדושיו למס' פי' שיש הפרש כפי' התוס' ועיי"ש:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה