קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ח משנה ח
זוז. מצאתי כתוב משם הר"א זכות ז"ל בעל ספר יוחסין, ששם צדק"ה תרמוז שעולה קצ"ט, דהיינו מאתים חסר א', ואז יטול צדקה:
הרע"ב ד"ה מאתים כו' - קים להו וכו'. ונראה לי שלכן תקנו כתובה לבתולה מאתים זוז, שלכל הפחות יהיה לה מזון לשנה:
תי"ט ד"ה זוז, - פי' של מדינה וכו'. והם כ"ה זוזי צורי שכל זוז מדינה שבעה חלקים נחשת ואחד דכסף, כמ"ש הרמב"ם בהלכות אישות פ"י
ה"ח. וכתב הרב המגיד דהכי אמרינן בכמה דוכתי, כל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה. אבל קשה לי דא"כ אמאי אצטריך אביי לאשמועינן בפ"ה דכתובות (סה,ב), דאותם חמישים זוז הם פשיטי ולא של כסף צורי, והלא כל כסף דדבריהם אינו של צורי. אח"כ מצאתי בפ"ו דכתובות דף ס"ז ע"א דכוונתי לדעת התוס' (ד"ה אמר) ותירצו דמ"ד דשל דבריהם הוא כסף מדינה היינו דווקא בסלעים אבל לא בזוז ומנה, וסברי התוס' דמאתים זוז דכתובה הם צוריים, אבל קשה למ"ד שהם כסף של מדינה:
ד"ה חסר דינר וכו'. נראה דהא אשמועינן דזוז ודינר אחד הם, דא"א דינר צורי מאי קצבה זו ופשוטה דמתני' כאילו אמר מאתים חסר
אחד:
ד"ה אין וכו' - ואין נראה וכו'. הכי הוא ודאי, דאין פי' הר"ב כשל התוס' דכתובות (פו,א ד"ה כאן), אלא פירושו הוא כדכתב הרי"ף שם בכתובות (סי' שב) וז"ל, כל זמן שאינו נוטל אלא בצנעה אין מחייבים אותו למכור כלי תשמישו אבל אם הוצרך ליטול מן הגבוי של קופה אין נותנים לו אלא אחר שימכור, ע"כ. אבל יש להקשות לפי' הרי"ף, דחילוק זה נאמר בגמרא לתרץ הא דתני בתוספתא דמחייבין אותו למכור וכו', ומתרצינן דמתני' קודם שיבא לידי גיבוי [פי' שאינו נוטל מן הגבוי] ותוספתא לאחר שיבא לידי גיבוי, דהיינו הקופה. וקשה דתוספתא זו מתנייא לגבי לקט שכחה ופאה [שכן היא מובאת בשילהי תוספתא דפאה], וא"כ אין ענין לקופה. ונראה לי שלכן נתחכם הר"ב והוסיף מדיליה מש"כ, אז אין מניחין אותו ליטול אפילו לקט שכחה ופאה, ודוק. אבל לא ידעתי למה לא כתב הר"ב עוד תירוץ שקודם להכי, בין כלים חשובים לכלים פחותים, והרי"ף הזכירו וגם הרמב"ם והרא"ש, אם לא שנאמר דס"ל להר"ב דשני התירוצים אינם מודים זה לזה. אמנם מ"מ תימה הוא שיחלוק הר"ב עם תלתא רבוותא ע"ה: