קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ה משנה ב
שבולת. אגב סיפא תני לה, שהרי זו היא דשכחה ואנן בלקט קיימינן: וראשה. פי' אעפ"י שראשה מגיע לקמה, מ"מ בעינן נקצרת עם הקמה: הרע"ב ד"ה אמר רבי אליעזר כו' - ורבנן אמרי וכו'. יש לדקדק דבגיטין (ל,א) לא בעו אמוראי לאוקמי מתני' דהמלוה מעות לכהן כרבי יוסי דסבר עשו שאינו זוכה כזוכה משום דיחידאה הוא בההיא סברא, והא הכא רבנן דרבי אליעזר סברי כוותיה, והלכתא כוותייהו. וצריך לומר כמו שפי' התוס' במציעא (יב,א ד"ה ואמר) גבי השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו, ומסיק בגמרא דעשו שאינו זוכה כזוכה משום דלעניים גופיהו ניחא להו בההיא תקנתא, ופסק שמואל כרבי יוסי, והתם בגיטין לא ס"ל כוותיה, וכתבו התוס' דהכא פסיק כוותיה משום טעמא דנייחא דעניי, וה"נ צ"ל דניחא להו בהכי: