קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ה משנה א
גדיש. כתב ספר השרשים שרש גדש, התבואה אחר שנקצרה כשהיא צבורה בגורן נקראת גדיש, והכא קודם העשותה עומרים. ולפי זה מ"ש הר"ב והגדיש את העומרים, אינו מדויק שאם כבר היא עומרים מאי קנסא איכא שהרי לא יפול מן הכריכות. והרמב"ם כתב, הוא שיקבץ ערימות חטה, והיינו צבורה, ושם גדיש הוא מלשון מדה גדושה:
שפזרה. פי' והתיר אגדן:
תי"ט ד"ה הרי הוא וכו' - דהפקר וכו'. היינו דווקא במין על שאינו מינו דניכר שאינו לקט, אבל מין על מינו נראה דלא צריכים להפקר בית דין, אלא משום טעם דספק לקט: