קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ד משנה ח
כיוצא. כאן שייך שפיר כיוצא דדמי למאי דסליק, דאיכא תרי גווני חיוב, עד שלא באו לעונות המעשרות ומשבאו, והו"ל דהקדיש קמה או עומרים:
תי"ט ד"ה עד וכו' - יותר וכו'. ובהכי אתי שפיר נמי דאינה משנה יתירה דוקא בתבואה עונת המעשרות אחת היא מירוח ותנינן לה לעיל (פ"א מ"ו) לעולם הוא נותן וכו', ובסיפא המקדיש ופודה חייב במעשרות עד שימרח הגזבר, שפירשו כפי' הרמב"ם שנגמרו הן בעודן בידו. ולהרמב"ם אתי שפיר דמפרש עונות המעשרות כפי שנוי הזרעים כדתנן פ"ק דמעשרות שהגמר נעשה מעצמו, אבל לפי' הר"ב דאיירי במירוח הו"ל למימר וגמרן כפשוטו שמירחן הגזבר, וכ"כ הר"ש: