קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק ד משנה ז
ופדה קמה חייב וכו'. בתרי בבי תני בלשון זכר, משום דכיון דלא מידי עבד בה הגזבר לא נשתנה ולא נפיק גברא מחיובא, אבל בסיפא דהגזבר עבד בה עובדא דקצירה ודעימר נתן בה כח הפטור ותני שפיר פטורא. ואצטריך האי מתני' כי היכי דלא נימא דבהאי מודו רבנן לרבי יהודה, משום דשאני הכא דגברא בר חיובא מעיקרא הוא. ותנן עומרים ופדה עומרים חייב, דסד"א דבקמה פודה עומרים לודו לרבי יהודה קמ"ל. והיינו דכתב הר"ב והוא מן הר"ש דהכי נמי פליגי רבי יהודה ורבנן, וקשה דמאי נפקא מינה, ותו אמאי לא תני תנא פלוגתייהו נמי הכא כדתני ברישא, אלא הא קמל"ן דרבנן נמי פליגי ארבי יהודה בהא, ור"ל דלא מודו ליה. ובהכי אזלא לה תמיהת תי"ט ז"ל דבסמוך על הרמב"ם דהשמיט דין זה בלקט ובשכחה, משום דעיקרא דתנא לא תנייה כי אם לאפוקי מדרבי יהודה, והואיל וכן כיון שהרמב"ם הזכיר דין זה גבי פאה וכתב אבתריה דין נכרי שקצר ונתגייר, דינו בכך דזה שוה לזה דמקרא חדא נפקי: