אור ברסלב
קול הרמז זרעים פאה › פרק ג משנה ב

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

פאה · פרק ג משנה ב

פרק ג משנה א

ושייר קלחים. לא קלח אחד ואחד מפוזרים אלא קלחים רבים במקום אחד וכך במקום אחר. וכן כתב הרמב"ם בפ"ג דמתנות עניים הי"א, שנשאר הלח מפורד מלבנות מלבנות מרוחקות זו מזו:

ומודים. פי' נמי במנמר, וכן כתב הרמב"ם בפ"ג הי"א, שדה שכולה זרועה מין אחד וכיון שהתחילו בה מקומות ליבש עקר או תלש מה שיבש וכו' אם היה דרך בני אדם [שם] לזרוע מאותו המין ערוגות ערוגות כגון שבת או חרדל הרי זה מניח פאה מכל מלבן וכו'. ובהכי אתי שפיר ומודים, דהוי מענינא דרישא:

הרע"ב ד"ה ושייר וכו'. בירושלמי מוקי מתני' ביבש מכאן ומכאן ולח באמצע, והכי דייק לישנא דשייר קלחים לחים, כ"כ ה"ר שלמה

שבילי"ו (בפירושו לירושלמי) הביאו הכסף משנה בפ"ג הי"ב:

תי"ט ד"ה המנמר וכו' - ובכלל ההוא וכו'. עיין מה שכתבתי שם ותראה דמה שכתב התי"ט מלאכה שאין צריכה היא זו, דכו"ע מודו דנותן בתחלה מן היבש על כולו לא נחלקו אלא על המשויר, שרבי עקיבא סבר מכל אחד ורבנן סברי דסוף הקצירה היא ונותן מאחד על הכל, בין על הנלקט בין על המשוייר, וכמו שכתב הראב"ד ולא נחלק על הרמב"ם בזה. ולא ידעתי מה ענין שיטה אחרת דכתב התי"ט בסמוך (סד"ה רבי עקיבא), שהרי הראב"ד לא השיג אלא על חלוקת לח מכאן ומכאן דלא שייכא ממתניתין, ועיין בפ"ג הי"ב דמתנות עניים בפי' הר"ש שבילי"ו: ד"ה בשנים וכו' - ואין להקשות השתא וכו'. עיין מ"ש התי"ט ריש מפנין (שבת פי"ח):

ד"ה מכל וכו' - והר"ב מפרש וכו'. גם אחד יכון שמוסב על המקומות, ואדרבה אין לשון אחת צודקת, דערוגה מאן דכר שמיה במתניתין:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה