אור ברסלב
קול הרמז זרעים פאה › פרק ג משנה א

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

פאה · פרק ג משנה א

פרק ב משנה ח

הרע"ב ד"ה שבין וכו' - שחייבים בפאה וכו'. פי' מן התורה (פ"א מ"ה): ד"ה ב"ש כו' - ובזמן שהאילנות וכו'. פי' זה לגירסת הרמב"ם בירושלמי אבל גי' דידן פי' להפך, וה"ג הראב"ד (פ"ג ה"ט) והר"ש, והיינו דבמרוחקים אין הפסקתם ניכרת מפני פיזורם ונותן מאחד על הכל אך ברצופים יחד ניכרת שפיר הפסקתם ונותן מכל אחד ואחד:

מרוחקים זה מזה וכו'. והא דלא תנן ליה ברפ"ב בכלל המפסיקים, י"ל משום דאיכא בבא דמתני' דפליגי בה ובפלוגתא לא מיירי. אי נמי לא חשיב אלא המפסיקים מחמת עצמן לאפוקי דההפסקה מחמת ריחוק המקום:

תי"ט ד"ה מכל כו' - מלבן לשון זכר. כגון אבות ובכורות, הרב אבן עזרא ריש פרשת שמות (א,יד):

ד"ה ומודים וכו'. דרך כלל י"ל דלא גרעי בית שמאי מיחיד בין המרובים, וכשם שנזכרו דברי היחיד לשאם יאמר אדם כך שמעתי יאמרו לו כדברי פלוני שמעת כדתנן בעדיות (פ"א מ"ו) כך נזכרו דברי בית שמאי. ומינה דכשם דאפילו לבטלה נזכרו דברי היחיד ורבו בזה הפירושים, גם תנן במתניתין הודאת בית שמאי. ונפקא מינה אפילו לאותן דברי בית שמאי עצמן שידעו שקדמוניהם הודו בדבר ולא יחזקו במחלוקת, וזה נאמר דרך כלל. אבל הכא אפשר דאיכא נפקותא לדידן דמדברי בית שמאי נשמע לבית הלל, שכשם דבעשר אילנות לבית סאה הודו ב"ש במעורבין, כ"נ במרוחקים יותר מנ' על נ' דאמרי ב"ה מכל אחד ואחד אם יהיו מעורבים יאמרו דיתן מאחד על הכל דכשדה אחד דמיין. ועיין לענין זה עוד בפ"ק דסוכה מ"א:

ד"ה ראשי שורות וכו'. מזל"ן דלרבותא נקט ראשי שורות, דלא מבעיא אם המלבנות מעורבים אלא אפילו ראשי שורות המלבנות אע"ג דאיכא מלבנות באמצע דלא מתערבי:

מלבנות הבצלים וכו'. תמיה לי דהבצלים בין הירק הן ומאי טעמא קרי להני לבנים ולא לירק. וגם פי' דשדה לבן לא שייך התם דאין צל לא על הבצלים ולא על הירק וכולו הפך לבן:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה