קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
פאה · פרק א משנה ד
ד"ה בכלל וכו' - כשישלמו וכו'. לא ידעתי מה תיקן בזה דפשוט דצריך להיות בהם כל החמשה תנאים, וכי משום דאתי מדרשא תיסק
אדעתין דחמיר מן השאר, ומאי קמל"ן התנא:
דהא ודאי וכו'. דבריו נראים יותר תמוהים, דאי ודאי נשלמו כל התנאים אמאי כתיב בארצכם לאתויי קטניות, וי"ל דאיצטריך דלא תימא דוקא שבעת מיני דגן לחייבו בפאה:
ובכף נחת כו'. נראה דקלסיה התי"ט להאי פירושא, ולא נהירא חדא דאי באילנות יש הרבה וכן כתב הרמב"ם פ"ב ממתנות עניים ה"ב, כל
הדומה לקציר, ואי בירקות פשיטא דליכא אלא תבואה וקטניות שהרי הירק נתמעט:
כי אם בתבואה וכו'. ומזל"ן דתנא רמיז להא דירושלמי דלעיל (ה"ד), קטניות מנין וכו', דקשה דכיון דנפקא (ויקרא יט,ט) מארצכם דלמא אף ירקות, אלא דבעינן דומיא דתבואה דנפקא (שם) מבקוצרכם, ולכן הדרי תנייה תבואה וקטניות לרמז דשקולים הם בקרא. ולפי זה פי' דמתני' לענ"ד והתבואה והקטניות בכלל הזה, כלומר נכנסים בכלל הזה, ואשמועינן הקטניות כדפי'. א"נ אשמועינן דאפילו שדה המנומר חייב שנלקט בזמנים שונים, מ"מ סתמייהו דתבואה וקטניות להלקט כאחת לאפוקי תאנה: