קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
מעשרות · פרק ג משנה א
הרע"ב ד"ה אוכלים וכו' - אבל הוא וכו'. כתבו התוס' בביצה דף ל"ד ב' (ד"ה בניו) וז"ל, פי' בירושלמי דוקא בניו אבל איהו גופיה אקבעינהו דגלה דעתו להניחם שם כך, עכ"ל. ונראה לי שר"ל דכיון דאכל מינייהו אחשבינהו לאוכלם שם כי שוב אין דעתו לקצות אלא לעזבם שם כך ולאוכלם משם: