אור ברסלב

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

מעשרות

תרומות

פרק ב משנה ח

בלבסים. איכפל תנא ליכפול בבא זו, לאשמועינן דאף על גב דלבסים גריע מבנות שבע מכל מקום לא יאכל מהם. וכן בבבא מציעא פ"ז

מ"ד תני, בענבים לא יאכל בתאנים, דגם תאנים גריעי מענבים דהוה אקדמה גפן אל תאנה משום דגפן חשיב:

הרע"ב ד"ה בבנות וכו' - לבנים וטובים. אמרו בבראשית רבה (פרשה טו סי' ז) דנקרא כן מפני שהביא שבעה ימי אבילות לעולם למאן דאמר תאנה אכל. ומסתמא משובחים הם וכדכתיב (בראשית ג,ו) כי טוב העץ למאכל, כן כתב התוס' פרק קמא דראש השנה דף ט"ו ב' (ד"ה בנות): תי"ט ד"ה היה וכו' - בירושלמי וכו'. אף גמרא דידן סבירא ליה הכי דבפרק ז' בבבא מציעא צ"א ב' דייקינן, היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים הא תאנים ותאנים דומיא דתאנים וענבים אוכל, ואי הוה סבירא ליה דמתניתין דהכא כפשוטה לא הוה דייק הכי. וצריך לומר דהא דמתניתין חשיב ליה כשני מינים חלוקים, דאי לא תימא הכי לא הוה סלקא דעתך התם למימר דתאנים ותאנים אוכל, שהרי הכא תנן היה עושה בלבסים לא יאכל בבנות שבע, וגם בירושלמי לא היה מקשי אי תנינן חדא זמנא ולאוקומא בייחור אחד:

פרק ג משנה א

הרע"ב ד"ה אוכלים וכו' - אבל הוא וכו'. כתבו התוס' בביצה דף ל"ד ב' (ד"ה בניו) וז"ל, פי' בירושלמי דוקא בניו אבל איהו גופיה אקבעינהו דגלה דעתו להניחם שם כך, עכ"ל. ונראה לי שר"ל דכיון דאכל מינייהו אחשבינהו לאוכלם שם כי שוב אין דעתו לקצות אלא לעזבם שם כך ולאוכלם משם:

פרק ג משנה ח

תאנה שהיא עומדת. והוא הדין אם עומדת בגינה ונוטה לחצר כאמור בסוף הפרק. והוא סיוע פשוט לתוס' בפרק ז' דבבא מציעא דף פ"ח א' שכתבו כן שם ד"ה בעל הבית עיניו בתאנתו. ותמיה אני למה לא כתבו כן, ובפרט למה לא הקשו מכאן לרש"י דמשמע להו דמפליג בין עומדת בחצר לעומדת בגינה ונופה נוטה לחצר, והקשו עליו ממקומות אחרים ולא מפרקינן דאין להשיב:

פרק ד משנה ג

ונתן לפניו. בגמרא דביצה ל"ה א' גרסינן ונתן לפניו עשרה. ונראה לי דלא גרסינן לה דאם כן הוי דבר מועט, ולא אתי שפיר מ"ש רבי

אליעזר אומר שהוא מחזיר את המותר, דבעשר זיתים לא שייכא חזרה, וכן נראה מפי' רש"י ותוס' שם:

תי"ט ד"ה מן וכו' - אבל אפשר לי לומר דרש"י וכו'. מזל"ן דאין זה במשמעות לשון רש"י דהא בפירוש קאמר (ד"ה וא"ר אבהו), ויכול לסלקן משם, שר"ל אותו המקום שטמא במגעו כשנטל האחד והוא פשוט. ולא ידעתי למה לא הביא מה שסיימו התוס' (ד"ה רישא) משם רש"י וז"ל, ומכל מקום אינו ראוי להחזיר את המותר לפי שמתערבים הטמאים עם הטהורים, ע"כ. ואיברא דבלשון רש"י אינו אבל התוס' שכתבוהו בשמו ודאי שכך היה אצלם, והוא חדוש דאי לאו משום ערבוביא היה יכול להחזיר המותר והוה קשה לרבי אליעזר:

פרק ה משנה ו

תי"ט ד"ה פטור וכו'. ז"ל התוס' פרק קמא דחולין דף כ"ה ב' (ד"ה המתמד), אפילו רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא לא חשיב טעם גמור לרבנן כבשאר איסורין דהכא לא הוי אלא קיוהא בעלמא:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה