אור ברסלב

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

תרומות

שביעית

פרק ב משנה ו

תי"ט ד"ה ואם תרם וכו' - תשאו חטא וכו'. שלא עשיתם מצוה מן המובחר, רשב"ם בבא בתרא קמ"ג א' (ד"ה לא תשאו):

נשיאות חטא וכו'. ואם תאמר דילמא נשיאות חטא משום דאוכלו בלא הפרשה אחרת וי"ל דמשמע קרא דאהפרשה גרידתא הוי נשיאת

חטא, תוס' ב"מ פרק הזהב דף נ"ו א' (ד"ה נשיאות). ומה שכתב משום דאוכלו בלא הפרשה אחרת, פי' דלמא דאדרבה אינה תרומה ומשום הכי נושא חטא משום דצריך לחזור ולתרום ואי לא תרם אוכל טבל, ותירצו דזה אינו צריך לאמרו דאם מובחר מעכב כבר נאמר כל חלב דגן, ועיין קדושין דף מ"ו ב':

פרק ג משנה ח

תי"ט ד"ה עד שיהא פיו ולבו שוים וכו'. ומאי דאמרינן בכמה

מקומות דדברים שבלב אינן דברים, אומר ר"ת דהיינו כשאומר מה שרצה לומר אלא שיש בלבו הפך דבריו אבל בכאן טועה בדיבורו הוא שאומר הפך רצונו, עיין הר"ן פרק האיש מקדש גבי התקדשי לי בכוס זה של יין (סי' תרלד ד"ה אמר רבא):

פרק ה משנה ד

לאחר שהודו, רבי אליעזר אומר. ממה ששנינו בירושלמי על משנה זו מוכיח ר"ת בשבת דף ק"ל ב' (ד"ה דרבי), דמאי דאמר בעלמא רבי אליעזר שמותי הוא ר"ל שהוא מבית שמאי, דבעי בירושלמי מי הודה למי אמר רב אסי מתניתין אמרה כן לאחר שהודו רבי אליעזר אומר תירום ותשרף רבי אליעזר לאו שמותי הוא, הרי משמע דשמותי היינו מתלמידי בית שמאי דמינה קא פשיט דבית שמאי הודו לבית הלל:

פרק ו משנה א

הרע"ב ד"ה אלא וכו' - וחומש נמי וכו'. איצטריך לפרשו משום דבעיא היא בבבא מציעא נ"ד א', ופשיט ליה מקרא (ויקרא כז,כז) דעליו כדכתב הר"ב:

פרק ח משנה ג

חשיכה. בהאי חשיכה פליגי הרי"ף והרז"ה, דלהרי"ף איירי בספק חשיכה ולהרז"ה בחשיכה ממש, עיין בריש פרק ערבי פסחים ובשו"ת

מהר"י קולון שרש צ"ו:

הרע"ב ד"ה רבי אליעזר אומר וכו' - בחצר וכו'. הכי תני בביצה דף ל"ה ב':

תי"ט ד"ה לילי שבת וכו' - לכך נראה לי וכו'. לי נראה דתלמודא משתעי בלשון בבלי, ויגיד עליו רעו נגהי. ונראה לי כמו שכתב בספר הזוהר בהרבה מקומות (עי' תרומה קלא,א), שהלילה מתחלק לשתי חלוקות עד חצות נקרא ליל ומשם ואילך נקרא לילה, וכן הוא אומר (ישעיה כא,יב) שומר מה מלילה שומר מה מליל, וכן רמזו רז"ל בקראם לילה בשם לילי והוא סמוך:

ד"ה רבי אליעזר אומר יגמור ורבי יהושע אומר לא יגמור הכי

גרסינן בס"א וכו'. זה אינו אלא מן המתמיהין שהתי"ט ראה הבקיאות ודאי ואי אפשר לגרוס ברבי יהושע יגמור, דתמן (ביצה לד,א) מקשינן לרבי אליעזר דקאמר דסבר דשבת קובעת מהכא דאמר יגמור, ולפי גרסת הרמב"ם ז"ל לא יקשה מידי, ואיך כתב התי"ט כמזכה שטרא אבי תרי. ומה גם דהגירסא שהגיה לפנינו היא אותה דפירש הרמב"ם. ועוד קשה דהתם אמר ר' יוחנן דשבת אינה קובעת, ואי גרסינן רבי יהושע אומר יגמור מאי קמ"ל. סוף דבר לא גרסינן כי אם ברבי אליעזר יגמור, דצריך להגיה בפירוש הרמב"ם. והא דהכא פליגי ובפרק ד' מ"ב דמעשרות תנן סתמא שיעשר למוצאי שבת דאין לומר דהוי מחלוקת ואחר כך סתם, דלפי מה דהוכחתי מן הגמרא (שם לה,א) רבי יהושע אומר לא יגמור והלכתא כוותיה ומאי אהניא לן סתמא, כבר חלקו רש"י ותוס' (ד"ה רבי אליעזר) דההיא דתינוקות איירי במיוחד לשבת, אי נמי שכבר נגמרת מלאכתן ואליבא דכולי עלמא:

פרק ח משנה ו

תי"ט ד"ה אפילו וכו' - ככר אחד וכו'. לא ידעתי איך הביא התי"ט. שמעתי משם הרב ר' שלמה אשכנזי ז"ל ר"מ דחברון תוב"ב שקבל מהרב הגדול הנקרא בשם תנא הוא כמהר"ר יוסף ז"ל דק"ק צפת תוב"ב שהגירסא אמיתית היא אפילו הם בכד שר"ל כלי כמו (בראשית כד,טו) וכדה על שכמה, ופירש שאפילו הם מונחים בכלי שודאי לא ניקר בתחתיתו או בצדדיו אפילו הכי אסור אם יש בו ליחה:

פרק ט משנה ג

ובמעשר עני. קשה לי דאמאי תני מעשר עני והלא במעשר נכללו מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר שני הוא מעשר עני בשנה השלישית.

ונראה לי לפי מה שכתב הר"ש דאף על פי שסתם מעשרות משמע שנים אי אפשר לפרש כאן דמעשרות יכלול גם מעשר שני, שהרי הוא אינו נמכר. ולפי דעתי לזה רמז התנא דתני ובמעשר עני, כלומר דברבוי מעשרות נכלל דוקא מעשר עני ולא מעשר שני, ודו"ק:

פרק ט משנה ד

הרע"ב ד"ה גדולי וכו' - עבדו רבנן תקנתא וכו'. הכי אמרינן בפרק קמא דשבת דף י"ז ב', והוא אחד משמונה עשרה דברים שנאמרו ביום

שרבו בית שמאי על בית הלל, והתם איתא נמי טעמא אחרינא דלמא ישהנה ישראל ויזרענה, אבל רבא מקשי עלה ולא קיימא אלא האי טעמא דכתב הר"ב בכאן. ותמיהתי על רש"י ז"ל דבבבא מציעא דף צ' א' (ד"ה גידולי טבל) כתב לשני הטעמים. ועיין עוד בסיפא דמתניתין:

ד"ה גדולי הקדש וכו'. דלא שייך למגזר שמא ישהה בידו ויבער בטומאה דלמה ישהה כיון דיכול לפדותו ואפילו בלקוח בכסף מעשר שנטמא דאינו נפדה לרבי יהודה [במעשר שני פרק ג' משנה י] לא גזרו על גידולים דליהוו מעשר כיון דעיקר מעשר יש לו פדיון, תוס' פרק ז' דבבבא מציעא דף צ' א' (ד"ה גידולי מעשר). ומזה קשה עוד לפי' רש"י שהזכרתי ריש מתניתין, דאי טעמא דגידולי תרומה תרומה הוא שמא יזרענה להפטר, אם כן גם במעשר שני ליגזרו בגידוליו דליהוו מעשר:

פרק י משנה א

בצל שנתנו. לא תני שבשלו משום דאיירי בשכבר נתבשל קודם וכדכתב הר"ב, דהיינו שנתנו:

פרק יא משנה ט

לבהמה. דכתיב (ויקרא כב,יא) כי יקנה נפש קנין כספו. ואפילו נפש בהמה, בתורת כהנים (פרשה ה סי' ו):

ולתרנגולים. דקדק הרי"א נר"ו דלא תני ולעופות לאשמועינן דאף על גב דאסור לכהנים לגדל תרנגולים בארץ ישראל מפני הטהרות

כדתנן בבבא קמא (פ"ז מ"ז), מכל מקום אם נזדמן לו באקראי יכול להאכילה. ולא ידעתי מנין לו היתר זה. והאמת שכרשינים אינם ראויים לעוף הדק שהוא מאכל בהמה וחיה. ואין להקשות דכיון דאסור להם לגדל תרנגולים מהיכן באו לו, דהכא במאי עסקינן שנפלו לו ירושה ואינן ברשותו: הרע"ב ד"ה מאכילה וכו' - וגוף הבהמה לכהן וכו'. הרמב"ם פרק ט' ה"ז דתרומות סתם וכתב, ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה תרומה.

אבל התוס' פרק קמא דעבודה זרה דף ט"ו א' כתבו וז"ל, ישראל ששכר פרה מכהן, נראה לר"י דמיירי באין מזונותיה על ישראל אלא על כהן מדלא קתני אף על פי שמזונותיה עליו כדקתני בסיפא ועוד דאם היו על ישראל אדדייק מסיפא דשכירות לא קניא לידוק מרישא וניחא נמי שיכול להאכילה כרשיני תרומה כיון שמזונותיה על הכהן ואין כאן חשש, ע"כ. ר"ל חשש גזלנות. ובהכי לא צריכים לטעם דכתב הר"ב בכאן ורש"י בעבודה זרה. ועיין במהריב"ל חלק ד' בחידושיו על עבודה זרה:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה