קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
מעשרות · פרק ב משנה ח
בלבסים. איכפל תנא ליכפול בבא זו, לאשמועינן דאף על גב דלבסים גריע מבנות שבע מכל מקום לא יאכל מהם. וכן בבבא מציעא פ"ז
מ"ד תני, בענבים לא יאכל בתאנים, דגם תאנים גריעי מענבים דהוה אקדמה גפן אל תאנה משום דגפן חשיב:
הרע"ב ד"ה בבנות וכו' - לבנים וטובים. אמרו בבראשית רבה (פרשה טו סי' ז) דנקרא כן מפני שהביא שבעה ימי אבילות לעולם למאן דאמר תאנה אכל. ומסתמא משובחים הם וכדכתיב (בראשית ג,ו) כי טוב העץ למאכל, כן כתב התוס' פרק קמא דראש השנה דף ט"ו ב' (ד"ה בנות): תי"ט ד"ה היה וכו' - בירושלמי וכו'. אף גמרא דידן סבירא ליה הכי דבפרק ז' בבבא מציעא צ"א ב' דייקינן, היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים הא תאנים ותאנים דומיא דתאנים וענבים אוכל, ואי הוה סבירא ליה דמתניתין דהכא כפשוטה לא הוה דייק הכי. וצריך לומר דהא דמתניתין חשיב ליה כשני מינים חלוקים, דאי לא תימא הכי לא הוה סלקא דעתך התם למימר דתאנים ותאנים אוכל, שהרי הכא תנן היה עושה בלבסים לא יאכל בבנות שבע, וגם בירושלמי לא היה מקשי אי תנינן חדא זמנא ולאוקומא בייחור אחד: