אור ברסלב
קול הרמז זרעים כלאים › פרק ט משנה ח

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

כלאים · פרק ט משנה ח

פרק ט משנה ז

נלוז. ושעטנז, ר"ל שעט ולובש נוז:

הרע"ב ד"ה נוז כו' - שפיר טפי כו'. פי' דלא פתח אלא בטווי וארוג, לאשמועינן דעיקר האיסור הוא האריגה, ואי הוה תנא ברישא שוע וטווי וארוג הוה אמינא כל חדא וחדא אסור, והתורה שרמזה לשלשתן אורחא דמלתא נקטיה, וכי תימא אם כן לא לתני ברישא אלא ארוג, י"ל דכיון דאקרא סמוך תני כל מאי דמצי למתני במאי דכתיב בקרא, דאפילו שוע הו"ל למימר אי לאו משום דלא נטעי כדאמרינן, ומאי דפריך התי"ט דלשתוק קרא מנוז, לא קשיא די"ל דאי לא כתב נוז בהדיא הוה מוקמי יחדיו האריג דמסתבר טפי, והשתא דכתיב נוז מוקמינן יחדיו בשתי תכיפות:

תי"ט ד"ה אלא כו'. הא ניחא לפי מ"ש הב"י (רסי' ש) לסברת הרמב"ם וז"ל, ונראה לי שהוא ז"ל סובר דנהי דבשוע בלבד הוי כלאים בטווי לא הוי כלאים אלא אם כן הוא ארוג ולישנא דמתניתין דקתני אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג וכו' והיינו לומר דנהי דבשוע בלבד אסור מן התורה וכדקתני התם בסמוך הלבדים אסורים וכו' מכל מקום בטווי לבד לא מחייב אלא אם כן ארוג ואפשר דטעמא וכו', ע"כ. ואף כי הרבה דיו נשפך כבר בדבר זה, דהרא"מ בפרשת קדושים (יט,יט) ובעל קרבן אהרן (פ"ד סי"ח) עיין שם, מכל מקום אוסיף נופך משלי לסברת הרמב"ם דסבר דכל חד וחד לבדו אסור מדאורייתא, וכמ"ש בהדיא ריש פ"י ה"ב, כיון שנתחבר הצמר עם הפשתן שום חיבור בעולם הרי זה כלאים מן התורה כו', והן הן דבריו בפירושו לפי נוסחת ערבית שכתב הב"י, והיא עיקר כי בזה לא יחלוק הפירוש עם החיבור. ועוד כי בזה נמצא בהדיא כלאים בציצית. ועוד דמנא ליה לתנא (מ"ט) לאסור פיו (בירושלמי גרס פיף) של צמר, אם אפילו ארוג גמור הוא מדרבנן לפי הסוברים כך. ועוד דמאי שנא ארוג מתוכף שתי תכיפות, אדרבה ארוג יותר חיבור לכל דבר. ומן הירושלמי מוכח בהדיא כהרמב"ם דאמר התם, נתני (שוע)[שעז] ולא ניתני (טווי)[טני] אילו תני (שוע)[שעז] ולא תני (טווי)[טני] הוינן אמרין הא טווי מותר וכו' עד אמרו ניתני (נוז)[טנז] ולא ניתני (שוע)[שע] אילו כן הוינן אמרין הא שוע מותר ומתניתין לא אמרה כן אלא הלבדים אסורים מפני שהם שועים, ע"כ. והשתא אי מדאורייתא בעינן כל השלשה מאי פריך דליתני חדא. ועוד אי לבדים מדרבנן מאי מתרץ למאי דמקשה וליתני נוז ולא ניתני שוע, דהיינו מן התורה דקאי אקרא דשעטנז, אלא ודאי דלבדים מן התורה כדכתב הרמב"ם, ומשום הכי דייק תנא דלא תני כל השלשה ברישא כי היכי דלא נימא דכל תלתא בעינן, ולא תני טווי וארוג ושביק שוע שהוא היותר פשוט בשעטנז, וסמיך אמאי דלתני אחר כך הלבדים אסורים מפני שהם שועים: ד"ה ומליז וכו' - רחמי קב"ה ממנו כו'. נראה דאם כן הו"ל למתני ומליז את אביו שבשמים מעליו, וי"ל שהוא על דרך, (שמו"ב כב,כז) עם עקש תתפל, וזה שאמר מליז, פי' כביכול גורם שה' יתנהג עמו בדרך נלוזה:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה