אור ברסלב
קול הרמז זרעים כלאים › פרק ט משנה ב

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

כלאים · פרק ט משנה ב

פרק ט משנה א

השיריים והכלך וכו'. בבא זו נראית מיותרת שכבר אמר לעיל, אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים, והכי הו"ל למימר

השיריים והכלך אסורים מפני מראית העין. וי"ל דתרי מילי קתני, חדא דאף על גב דשיריים דומה לפשתן והכלך דומה לצמר, אין השיריים אסורים מדינא עם הצמר ולא הכלך עם הפשתן. ועוד אשמועינן דגם הם כהם שיריים וכלך אסורים משום מראית העין כמו זה עם הצמר וזה עם הפשתן, וכ"כ הרמב"ם ריש פרק י' והכסף משנה דמסברא דלנפשיה אמרו, ולי נראה דמיתורא דמתניתין למד כן. אי נמי דאיכפל תנא בהאי יתורא לאשמועינן היתרא להכא, וכגון בזמנינו זה כדכתב הר"ב, והוא מדברי הרא"ש (ספ"ט דנידה), ובהכא ניחא לי הא קיימא לן דכל דבר שנאסר במנין ואפילו שנאסר מפני איזה טעם אף על פי שבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו, וכמו שהוא איסור סתם יינם וחלב שחלבו עכו"ם שאף על גב שאין שום ניסוך בזמן הזה, וגם יש כמה מדינות שאין שם דבר טמא, מכל מקום הגזרות במקומן עומדות, ומאי שנא הכא דהתירו כל מין משי, אלא דמתניתין דייקו, דמשום הכי תני אין בהם משום כלאים כלום לא גזרו עליהם מעיקרא משום גזרת כלאים שבתורה וכמו שגזרו ביין של עכו"ם או בחלב משום סייג ומשמרת לתורה, והכי נמי בכרים וכסתות ואיירי דוקא בקשים והריקנים וכו' כדכתב הר"ב (גי' אחרת המובאת בליקוטי אנשי שם, ונ"ל דה"ק כשגזרו על השיריים והכלך לא גזרו משום גזירת כלאים של תורה וכמו שגזרו ביין וחלב של עכו"ם משום סיג ומשמרת לתורה אלא משום מראית עין בלבד ונפקא מינה לענין האידנא דליכא טעמא דמראית עין, דאילו היה משום סיג היה אסור אעפ"י שבטל הטעם דצריך מנין אחר להתירו, משא"כ כשהאיסור משום מראית עין עכשיו דליכא מראית עין מותר כמ"ש הר"ב):

אין עראי לכלאים. פי' והוא שנהנו דרך עראי, ולא מבעיא האי אלא אפילו למכס דהוו ליה תרי מילי, דהיינו עראי ולא נהנה, אפילו הכי אסור:

הרע"ב ד"ה ואפילו וכו' - ולי נראה לגנוב וכו'. כיון לדעת

הרא"ש [הר"ש] בכלל מ"ש משמו עד סוף הדיבור:

תי"ט ד"ה השיריים וכו' - לשון אחר וכו'. פירוש אחר הוא שפירש בפרק במה מדליקין מ"א, פסולת של משי, ואינו זה הבא ממדינת הים דעיקר הוא ולא פסולת, אבל אין מזה תפיסה על הר"ב, שכלך כולל כל מיני משי:

ד"ה לגנוב את המכס וכו' - וכתב בכסף משנה שנראה וכו'. והא

דאמרינן בפ"ק דיבמות ד"ד ע"ב, אי כתב רחמנא לא יעלה עליך הו"א כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפילו מוכרי כסות כתב רחמנא לא תלבש שעטנז דומיא דלבישה דאית בה הנאה וכו', והרמב"ם (פ"י הי"ח) כתב, שאפילו שאינו מהנהו כלום לוקה. ונראה לי דלבישה דקאמר פירוש סתם לבישה דלהנאה עבידא. אבל קשה דמאי חזית דהחמיר בכל מין לבישה ואפילו בלא הנאה משום דכתיב לא תלבש, העלאה נמי הא כתיב לא יעלה עליך ולתסור כל מין העלאה אפילו במוכרי כסות. וי"ל דהעלאה ילפא לקולא מלבישה בע"כ, דאי לא תימא הכי ליתסר אהל שהוא כלאים לישב תחתיו, דאינו כן כדאמר בירושלמי (ה"ו), דלא מיתסר אלא העלאה שהוא דרך לבישה, אבל לבישה לא ילפא כלום מהעלאה, ולפיכך כל הלבישה אסורה ולא כל העלאה כנ"ל לפי דברי הכסף משנה. אבל צריך ליתן טעם איך נלמוד קולא מלבישה מענין הנאה והיא תאסר אפילו בלי הנאה דאין דבר נותן מה שאין בו, ונראה דלבישה כבר היתה בכלל לא יעלה ואז נאסרה אפילו בלי שום הנאה, ואין סברא שישוב הפסוק ויפרטנה לא תלבש ושיהיה להקל, ודו"ק:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה