אור ברסלב
קול הרמז זרעים כלאים › פרק ח משנה ב

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

כלאים · פרק ח משנה ב

פרק ח משנה א

תי"ט ד"ה בהמה וכו' - והרא"ש חולק עליו וכו'. אחת מטענות הרא"ש (הל' כלאים סי' ה) על הרמב"ם (פ"ט ה"ח) היא, דמתניתין כוללת כל המינים יחד ומשמע שכולם שוים, כמו שהביא הב"י סי' רצ"ז (ד"ה כל העושה), ואחר כך כתב, וסמ"ג כתב דיש להביא ראיה מהתוספתא וממתניתין דכלאים, ע"כ. ומתניתין זו היא היא הדא דידן וממנה טוען הרא"ש, והו"ל לב"י לפרש איך הסמ"ג מביא ראיה ממנה. אבל כד תידוק מינה היא ראיה גדולה, דגרסת הסמ"ג במתניתין היא משונה משלנו, ואין ספק אצלי שגם היא היתה גרסת הרמב"ם והיא זו, טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה טהורה עם טהורה וטמאה עם טמאה, והרי שהפך הסדר המחוייב להסדר, דהיינו להשנות בתחלה השוים זה עם זה, וכמו שהתחיל בהמה עם בהמה וחיה עם חיה וכו', והיא ראיה מוכרחת דהכי פירושו דמתניתין, כלאי בהמה אסורים זה עם זה והדר מפרש בהמה עם בהמה וכו' עד וטהורה עם טמאה, אבל משם ואילך דהיינו בתרי בבי בתראי אין בהם אלא איסור דרבנן ובהכי דייקא:

כי לא מצאנו וכו'. זה ההכרח לא ישובח, דמשמע דאי אשכחנא גזרה זו לא תקשי להרמב"ם ולא היא, דכיון דאקשי מדוד ומבניו למפרך קל וחומר, משמע דמדאורייתא אסורים שני מינים טהורים, דהא קל וחומר מן התורה הוא, ויותר הו"ל לתי"ט להביא ראיה מן הקל וחומר עצמו, ואם כוונתו דאיסור הנלמד מקל וחומר הוא מדרבנן והם גזרו על הרבעת שני מיני טמאים, ומזה גמר הקל וחומר לאיסור תערובת בפרד, לא נראה חדא דהויא גזרה לגזרה, דפרד אסור משום הנהגת שני טמאים ושני טמאים משום טהורה עם טמאה, דאי לא תימא הכי אמאי ליתסר הפרד כיון דליכא למיחש למידי, התינח טמאה עם טמאה משום טמאה עם טהרה, ועוד דאי הויא גזרה לא הוה מקשינן מדוד, דדילמא הוא ובית דינו בטלוה, ועוד דהמלמד הוא מן התורה, דהיינו תערובת צמר ופשתים, ואם כן כוונת הירושלמי היא לאסור מן התורה. אבל נראה לי דאין משם תפיסה להרמב"ם, שהרי עיקר טעמו ז"ל הוא מן התוספתא (פ"ה מ"ד), שהביא הכסף משנה (פ"ט ה"ח), דתני, לא יקשור סוס לפרד ופרד לחמור וחמור לערוד וכו' ואם עשה כן רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים, ר"ל פוטרים מן המלקות כמו שכתב סמ"ג, והשתא איסי (בתוספתא) שהוא העושה הקל וחומר סבירא ליה כרבי מאיר ומשום הכי לא קיימא לן כוותיה, דרבנן לא חשבי האי קל וחומר שנמנה על איסור שני מינים טמאים, ולא סבירא להו כן, וכל מה שהקשו על איסי הוא לפי דבריו אבל (אין)[אנן] קיימא לן כחכמים:

ד"ה ולמשוך וכו' - אבל הכא נראה וכו'. ולש"ר והר"ב נראה, דאם כן ליתני להנהיג, דגם המושך בכלל הנהגה, ומשום הכי כתבו דאגב

אורחיה אשמועינן התנא האי מילתא, ונפקא מינה לענין קנין, כדאמרינן בבבא מציעא (ח,ב). ועוד דניחא להו דלמשוך קאי אאדם המושכים דוגמת להנהיג. וגם לחרוש מצי קאי אגברא כדלישנא דקרא, לא תחרוש בשור וכו', והשתא כל השלשה מוסבים לאדם, אבל להרמב"ם השנים מדברים בבהמה והשלישי באדם. ועוד דלר"ב כל השלשה הם בבהמה מבלי דבר אחר, ולהרמב"ם חסר הדבר הנמשך, אבל למשוך דסוף פירקין על כרחך כהרמב"ם. ועוד דלפי הר"ב אשמועינן תנא דאף על גב דאין דרכו של גמל בהנהגה חייב, אבל להרמב"ם לא הודיענו זה, ויש לבעל דין לחלוק ולומר דכל שאינו כדרכו פטור והוי כלאחר יד:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה