קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
כלאים · פרק ד משנה ו
הרע"ב ד"ה ואחת באמצע, - כגון גפן הנטועה וכו'. ושתים כנגד שתים דקתני היינו מזרחית ומערבית ודרומית וצפונית:
תי"ט ד"ה ואחת יוצאה זנב וכו'. לא משמע פי' הר"ב, איברא דשם זנב משתמע טפי כפירוש הרמב"ם שכן סתמו יוצא מאמצע הגוף ולא מן הצד, אבל בתוספתא הנ"ל מצאתי לו ראיה, דבתר דאמר שהכרם היא שלש כנגד שלש, תני ניטלה אחת מן החיצונות כמה יהיה ביניהם שתים כנגד שתים מארבע אמות ועד שמונה והזנב מארבע אמות ועד שמונה, הרי בפירוש כמו שכתב הר"ב. ולענ"ד איני רואה הכרח לפרש בהרמב"ם פירוש הכסף משנה, שהרי ביוצאים זנב לא פירש כלום אלא כתב (פ"ז ה"ז) וז"ל, שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב הרי זה נקרא כרם קטן ואחר כך שלש בשורה זו ושתים כנגדן בשורה שניה אינה כרם, והכסף משנה בצורתו סובר שזהו צורת יוצא זנב שכתב הר"ב, ולא כן אחשוב אלא זוהי .... וכדכתב התי"ט, ואי שתים כנגד שתיים ואחת בנתיים באופן שלא נמצא שמיעט הרמב"ם צורת הר"ב, ועדות הזקן אינה מכרחת לומר שלא ראה תוספתא, שבפירוש תנא כפירוש הר"ב:
ד"ה עד וכו' - ואפשר לי וכו'. הא לא אפשר שהרי לפי האמת אחת מן הצורות היא האמיתית, שהתנא לא בא להוציא פירוש המפרשים כי זה לא נמצא בעולם, וכל שכן דודאי כשנשנה מתניתין אין ספק שהורו המשל וידעוהו. אבל נראה לי לומר שבא למעט כמה מיני צורות אחרות, דלא תימא דדוקא השתים דתני שאינם כרם אינם כרם. אי נמי י"ל שהוסיף למה דבעיא שיהו העיקרים מכוונים, והיינו דתני שתים וכן גם האחת היוצאה זנב, וכדאמרינן בירושלמי, דתני בתוספתא לסיפא דמתניתין, ודייקא סיפא שתים נגד שתים ולא תני כנגד, דאינו כל כך מכוון:
והתנא סמך וכו'. ראיה לסתור, דאם כן אמאי איכפל תנא בכפל מילות: