קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
כלאים · פרק ד משנה ה
של חמש. אולי נפקא מחמש דתבואת הכרם:
אינו כרם. פי' בין לדין כלאים ובין לחזור עליו מעורכי מלחמה, תוס' בבא בתרא לז,ב (ד"ה אינו), ומשום הכי לא תני אוסר ואינו אוסר:
תי"ט ד"ה עד וכו' - וכתב הרמב"ם וכו'. נראה לי דגם הר"ב סובר כן, שאם יסבור דסגי שאותן החמש גפנים תתחלקנה בשתי שורות, אם
כן קשה דהיכי דמי אי בצורת שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב, וכפירושו לקמן, אם כן הויא משנה יתירה, ואי כתרי אחריני לא הוו כרם, אלא ודאי דבעי שתי שורות של שלש, דהכי דייקא מתניתין דתנן עד שיהיו שם, שם מאי שייטיה הכא, דאי סלקא דעתך שהחמש תהיינה לשתי שורות די לן דליתני עד שיהיו דהוה קאי אחמש גפנים, אלא ודאי משום דבעיא אחד יתירה, משום הכי תנן עד שיהיו שם שהוא דבר אחר. ואין לומר כלל שהר"ב יפרש שתי שורות של חמש חמש, דאם כן הו"ל למימר ובית הלל אומרים שתי שורות. ועוד דקיימא לן בפ"ק דביצה (יד,ב), אין שורה פחותה משלש. ועוד דאי שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב חשיב כרם, כל שכן אם יהיו שלש נגד שלש:
ד"ה לפיכך וכו' - וכגון דזרע וכו'. נראה לי דהוכרח להאי אוקימתא, דאי כנראה משטחיות המשנה הוי ליה לבית הלל לומר קדש הכל דהיינו שתי שורות הנזכרות, אלא ודאי דאיירי בכרם אחר שיש בה יותר משתי שורות. ואיני רואה הכרח לשיהיו דוקא חמש עליה, דצורה זו הזכירה הש"ר לכמה דינים שיש בה, עיי"ש, אבל אינה צריכה לפירוש מתניתין כי אם שלש שורות של חמש חמש, דלבית שמאי לא קדש אלא האחת ולבית הלל שתי שורות בשלש:
בבי מדרשא וכו'. כיון למאי דתנא בתוספתא דכלאים פ"ג מ"ד, כמה תהא מטעתה שלש כנגד שלש, הרי שמתחילה נשאל בבית המדרש לענין
כמות הכרם וזוהי הנקרא כרם סתם, דשתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב איהו כרם קטן, כדברי הרמב"ם בסמוך, אבל שלש כנגד שלש קראו
הרמב"ם כרם סתם בריש פרק ז' (ה"ב), ונפקא מינה לדידן מחול הכרם דלקטן אין לו מחול כדכתב הרמב"ם שם הי"ג, ומה שכתב הכסף משנה שם נראה דהרמב"ם לא גריס מהירושלמי אי זהו קטן שלש כנגד שלש, ע"ע, דגם גרסת הכסף משנה אינה מצויה אצלינו בשלש כנגד שלש דהוי גדול, והכי גי' הרמב"ם, איזהו כרם קטן שתים כנגד שתים אבל שלש כנגד שלש כרם גדול: