קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
כלאים · פרק ב משנה י
אכילת הגפן. אף על פי דכללא כייל בתחילה מכל מקום תני הני תלת, אכילת הגפן ולא הגפן עצמו, והקבר דאין איסורו ניכר, ולא דמי לגפן וכדמייתי התי"ט מהירושלמי, והסלע דלא תימא דמפסיק בפני עצמו אם רחב יותר מארבע או גבוה מעשר:
בירק ששה. פי' מרובעים, והכי איתא בתוספתא (פ"ב מ"ח), עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים וכו' בין מן האמצע בין מן הצדדים ורואים אותה כטבלא מרובעת:
טפחים. והא דתנן לעיל במשנה ו' דבין משר משר מרחיק שתי אמות, נראה דהיינו בעושה כל שדהו ערוגות, וכן תני בהדיא לעשות שדהו:
הרע"ב ד"ה כל וכו' - כגון נקעים וכו'. וכן גדר שאינו גבוה עשר, הש"ר:
שאינן ראויין לזריעה. דסלקא דעתך אמינא דבעינן דוקא ראוי לזריעה כי היכי דלתחזי דאיהו שבקיה לכתחילה למעבד הרחק, קמ"ל דהואיל ואיתיה להתרחק דיו. ואין להקשות ממשנה ח' דלעיל (עי' בתי"ט מ"ו), דתנן הבור והניר רחבים שתי אמות סגי, דהתם איירי באורך כל השדה כולה והכא עסקינן במרובע עשר על עשר בין באמצע בין מן הצד, כמו שכתב הרמב"ם פ"ג ה"ט, והרי זה דומה למאי דתנן לקמן פ"ג מ"ג, אורך ששה טפחים ורוחב מילואו, הכי נמי השני רובע בריבועו הוא, והיינו שני רובע מרובע שהוא עשר על עשר שעולה מאה, והיינו שני רובע דלעיל, שתי אמות על רוחב חמשים שגם הוא מאה:
ד"ה אכילת וכו' - תופסת ואוכלת וכו'. היינו שיונקת מלחות הקרקע בשרשיה וזוהי אכילתה, ולא צריכים לפירוש שפי' התי"ט בסמוך משם שפי' שמצא:
ד"ה ירק וכו' - אבל אם רצה וכו'. לא הוצרך לזה בכאן אלא ליתן טעם לרבי אליעזר, ולומר דמשוי מרובע לשורה, אבל עיקר דין שורה
לקמן סוף פ"ג, דאין חילוק בין שורה של דלעת לשל שאר ירקות, וכמו שכתב הרמב"ם פ"ג ה"י. ולפי זה מה שכתב התי"ט, וכיוצא בזה, אשכח דלא דק בלישניה דאינו כיוצא בו אלא הוא הוא:
תי"ט ד"ה אכילת הגפן וכו' - ירושלמי וכו'. לפי זה לא זכיתי לירד לדעת הרמב"ם שפירש, אכילת הגפן רצה לומר מה שיתפשטו ענפיו על הארץ ומלת אכילת מליצה רצה לומר מה שאכלה מן הארץ כשנתפשטו ענפיה, ע"כ. ואם כן היינו גפן היינו ענפיו דכולהו אסירי בהנייה. ושמא י"ל דמ"ש מה שיתפשטו, ר"ל השיעור שעתידים ענפיה להתפשט. אבל אם כן נתת דבריך לשיעורים, דיש גפן מתפשטת בענפים יותר מחבירתה. ואולי שלזה תיקן במה שכתב אחר כך, מה שאכלה, פי' מה שכבר נודע שדרכה להתפשט:
ד"ה תבואה בתבואה וכו' - קאי אדהתם וכו'. ומה בכך דר"ל התם בהקפה. אי נמי אם הקיפו מארבע רוחות לא סגי ליה במה שירחק
מתחילה עד שיופך רוח אחד ויהיה פתוח: