קול הרמז זרעים· רבי משה זכות
כלאים · פרק א משנה ב
ברישא (מ"א) נקט תנא מיני תבואות וקטניות, ולפי שגם הקטניות ראויות לאכול גרעיניהם ולהעשות קמח ללחם ערבם זה עם זה, ובתר הכי
מ"ב נקט הנאכלים כשהם ירק, וחילקם לשני חלקים, חלק האחד אותם שיש להם שם לווי לפי מקום גדילתם, ואחר כך (מ"ג) בחלוקים בשם אבל דומים זה לזה כגון הלפת והנפוץ:
הקשות. הוא לשון יחיד, ור"ל אחד מן הקשואים:
תי"ט ד"ה והרמוצה וכו' - רש"י והר"ן וכו'. וגם תוס', ומשום הכי כתב הר"ש דלא קיימא הכי: