אור ברסלב
קול הרמז זרעים דמאי › פרק ד משנה ג

קול הרמז זרעים· רבי משה זכות

דמאי · פרק ד משנה ג

פרק ד משנה ב

תי"ט ד"ה אין וכו' - והר"ב שהוסיף וכו'. אי משום דא לא קשיא דמה שכתב הר"ב אף על פי כן, אינו ר"ל אף על פי שהוא כן ושיודו רבנן דלא נחשדו, אלא פירוש אף על פי שיהיה כן, מה שאין אנו מודים בו, מכל מקום קורא שם שהרי אינו מפסיד, ואי הוו קאמרי טעמא דנפשייהו הו"ל למימר צריך לקרות שם ותו לא, דמה להו למימר ואינו צריך להפריש, דסתם קריאת שם הוי בלא הפרשה, אלא דלרבי אליעזר קאמרי ויהבו ליה טעמא דאין זו חומרא. ואם תאמר מאיזה טעמא יודה להו רבי אליעזר כיון שסובר דלא נחשדו. וי"ל מטעמא דכתב הרמב"ם [בפירושו], משום גזרת מעשר שני. אבל אי קשיא על הר"ב הא קשיא, דכתב דטבל מעשר עני הוא במיתה, ובש"ס דידן במכות (טז,ב) קאמרי בהדיא דאינו אלא לוקה, ומה לו לבקש טעמא דמיתה והרי בגמרא יהבינן שני טעמים דלא נחשדו, במכות (יז,א) משום דממונא דידיה, ובנדרים (פד,ב) משום דאי בעי מפקר נכסיה:

ואף הרמב"ם וכו' אבל צ"ע וכו'. מזל"ן להשיב בעד הרמב"ם דקשיא ליה דבש"ס דידן אמרינן דמעשר עני טבלו בלאו, והרי מצינו דרבנן לא גזרו בדמאי במאי דאיהו לאו, וכמו שכתב התי"ט בריש מכילתין, ואם כן אמאי גזרו על טבל דמעשר עני. לזה חידש על פי טעם הגזירה. ובמאי דכתיבנא תחזי דלא עלה על דעת הרמב"ם לסבור כהירושלמי, שהרי בהלכות מתנות עניים פ"ו שכתב שם דיני מעשר עני לא הזכיר בו אפילו מלקות, משום דלא מפרש הלאו דידיה, ואי דסבירא ליה כירושלמי לא הוה שתיק מאיסור מיתה דחמיר:

תוכן העניינים

קול הרמז זרעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה